בג"צ 5108/04

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה מכמה טעמים. ראשית, טוענים המשיבים כי עניינם של העותרים כבר נדון ונדחה על ידי בית המשפט, ומאז לא חל שינוי נסיבות. שנית, לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי ביישובי העותרים חסרות תכניות מתאר מקומיות נדרשות שיאפשרו הקמת גני ילדים, וכי המדינה אינה יכולה לספק שירותים להתנחלויות בלתי חוקיות. בית המשפט מסכים כי העותרים לא הציגו כל הצדקה לכך שבית המשפט יתערב בעמדת המשיבים בעניין זה. באשר למתן שירותי חינוך נאותים, מציינים המשיבים כי הוקמו גני ילדים לילדים בדואים בגילאי שלוש עד ארבע וכי המדינה ממלאת את חובותיה החינוכיות כלפיהם. עוד טוענים המשיבים כי חוק לימוד חובה מוגבל בהיקפו כלל ארצי, והמגזר הבדואי אינו מופלה לרעה בהקשר זה. בית המשפט מוצא כי טענות המשיבים סבירות, והעותרים לא הציגו ראיות מספיקות כדי להראות אחרת. זאת ועוד, בקשת העותרים להקמת גני ילדים ביישוביהם אינה מוצדקת, שכן המשיבים ציינו כי בקרבת מקום קיימים מוסדות חינוך מתאימים לילדים אלה. בית המשפט מציין כי בכפרי העותרים אין שירותי חינוך חלופיים מוכרים וכי הגישה למוסדות קיימים עלולה להיות קשה בשל היעדר כבישים סלולים. עם זאת, העותרים לא סיפקו טיעונים מפורטים או ראיות תשתית לתמיכה בטענותיהם, והתמקדו במקום זאת בהקמת גני ילדים חדשים בכפריהם. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה להוכיח צורך בהתערבות שיפוטית ועל כן העתירה נדחית. עוד צוין בפסק הדין כי הצדדים יכולים להמשיך לדון בהסעות הילדים ורשאים לפנות שוב לבית המשפט אם לא תושג הסכמה. ההחלטה מתקבלת פה אחד, והעתירה נדחית ללא צו להוצאות.