ע"פ 84/10

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין קבלת דמי אבטלה במרמה בעת שהועסק כמרצה. הוא הודה באישומים והופנה לשירות המבחן, שמסר תסקיר חיובי. עם זאת, בית משפט קמא החליט שלא להימנע מהרשעתו. המערער ערער וטען כי היה על בית משפט קמא להישמע להמלצת שירות המבחן ולשקול את הודאתו, את הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ואת השבת מלוא הכספים שהושגו במרמה. המשיב, לעומת זאת, הדגיש את חומרת העבירה, שבוצעה למעלה משבעה חודשים, ואת היעדר אחריותו המלאה של המערער. ערכאת הערעור הסכימה כי האינטרס הציבורי בהרשעת המערער גובר על נסיבותיו האישיות, במיוחד נוכח השכלתו ומקצועו כרואה חשבון וכמרצה. נפסק כי המערער לא הוכיח כי הימנעות מהרשעה לא תפגע באופן בלתי מידתי באינטרס הציבורי. זאת ועוד, המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שהרשעתו תגרום לפגיעה תעסוקתית מובהקת, מעבר לאובדן פוטנציאלי של מקור הכנסה אחד. בית המשפט מצא כי העונש שהטיל בית משפט קמא היה מתון וראוי, ולפיכך דחה את הערעור, תוך שהוא מאשר את הרשעתו של המערער ואת גזר דינו.