עת"מ 45183-01-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה לגופה. העותרת לא הוכיחה פגמים משפטיים כלשהם בהליך קבלת ההחלטות של רשויות התכנון בשתי סוגיות מרכזיות. ראשית, הקצאת חלקות התמורה לעותרת לא הצדיקה התערבות שיפוטית, שכן היא התבססה על שיקולים תכנוניים סבירים ודבקה בעקרונות הקרבה והצדק החלוקתי הקבועים בסעיף 122 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט דחה גם את טענת העותר לאחד את שני מגרשי התמורה שהוקצו לו למגרש אחד, שכן הדבר עומד בסתירה לעקרונות התכנון שמטרתם שימור חלקות הפיצויים בגבולות החלקה המקורית. שנית, בית המשפט לא מצא פגיעה בזכויותיה הקנייניות של העותרת בקביעת גבולותיה של חלקה 77. טענתו של העותר כי יש לשנות את הגבולות כך שיכללו את חלקו בחלקה המקורית לא נתמכה בראיות משכנעות. יתר על כן, הליך התכנון אינו מחויב להכיל הסכמים פנימיים בין בעלים משותפים של חלקה, במיוחד כאשר הסדרים אלה אינם מוצגים בפני רשויות התכנון. כל מחלוקת בנוגע לשימוש במגרש התמורה צריכה להיות מיושבת בהליכים נפרדים בין השותפים. ככלל, הדגיש בית המשפט את תפקידה המצומצם של הביקורת השיפוטית בהחלטות תכנוניות, אשר צריכה להתערב רק בנוכחות פגמים מהותיים או תוצאות בלתי סבירות. העותר חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪.