בש"ז 42203-12-19

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חיסיון המידע שבידי רשויות המס, ובפרט רשות מיסוי מקרקעין, כפי שמכתיב סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה). סעיף זה מטיל חובת סודיות מחמירה, המגדירה כעבירה פלילית גילוי של כל מידע שהושג על ידי פקידי מס, אלא אם כן הדבר נדרש על ידי בית משפט לביצוע חוקי המס או בקשר לתביעות פליליות. מטרת סודיות זו היא להגן על פרטיותו וסודותיו המסחריים של הנישום ולהבטיח את פעולתה היעילה של מערכת גביית המסים במדינה על ידי עידוד נישומים לדווח ביושר ובאופן מלא על הכנסותיהם. בפסק הדין מודגש כי המידע של רשויות המס לא נועד לסייע בהליכים אזרחיים בהם רשות המסים אינה צד. החוק מתיר גילוי מידע אך ורק במסגרת מחלוקות בחקיקת המס. מכאן, שבמקרה זה, מאחר שהמידע שהתבקש מרשות המסים לא נועד ליישום דיני המס אלא לאיסוף ראיות לסכסוך אזרחי, הצו המורה לרשות המסים למסור מידע אינו תקף. השופט מצדד בעמדת רשות מיסוי מקרקעין ומבטל את ההחלטה הקודמת מיום 15.3.2020, בה נקבע כי ללא הסכמת המשיבים, הוראות החיסיון לפי סעיף 105 מונעות מתן הצו המבוקש. בנוסף, מתייחסת השופטת לטענת המבקשים בדבר זכות השחזור והתקנות לשחזור מסמכים אבודים, ומדגישה כי הוראות חוק מיסוי מקרקעין גוברות על תקנות השחזור המאוחרות. מאחר שזכות השחזור של המבקשים אינה מוחלטת והרצאת הפתיחה הושמדה כראוי על פי תקנות הארכיונים, אין צורך לסטות מהוראות החיסיון. לפיכך, כל צד אחראי לשאת בהוצאותיו, ובכך להביא את ההליך לסיומו.