ע"א 1536/15

תקציר

בפסק הדין, לאחר בחינת התיק, הוצע לקבל חלקית את ערעורה של פז על הסכם פשרה וביטולו. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי פז הפרה שלא כדין את הסכם הפשרה בכך שוויתרה על תנאי סיום וניסתה לבטל את ההסכם ללא עילה, בהתבסס על קביעות עובדתיות ומשפטיות כאחד. ערכאת הערעור לא מצאה עילה להתערב בממצאים אלה, וקבעה כי פז אכן זנחה את זכותה לביטול וחזרה בה שלא כדין מההסכם. בית המשפט דחה גם את טענותיה האחרות של פז לביטול, לרבות טענות לרשלנות המשיבים ברישום זכויות החכירה, שכן ההתחייבות הייתה משותפת. יתר על כן, התעקשותה של פז על סיום ההסכם נחשבה ככזו שנעשתה בחוסר תום לב, שכן היא באה שנים לאחר שהוכח חוסר עניין בקיום תנאי ההסכם וחפפה לשינויים בכדאיות הכלכלית. אשר לזכויות לאחר הביטול, פירש בית המשפט לערעורים כי עם ביטול עקב הפרה, ירכשו המשיבים זכויות הפעלה בתחנה, בעוד פז תשמור על זכויות חכירת המשנה והבלעדיות המוגבלת שלה. הפרשנות התבססה על הבטחת תוצאה מאוזנת של ביטול, הקשורה לכוונתם ולתכליתם המקורית של ההסכמים החוזיים. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך דיון נוסף בשאלה האם ההפרה משפיעה על יכולתם של המשיבים לערער על חוקיותה של המערכת החוזית הקודמת. המשיבים חויבו בהוצאות בסך 40,000 ₪, המשקפות את התוצאות המעורבות בהיבטיו השונים של הערעור. החלטה זו הוסכמה על ידי השופטים י' דנציגר, א' שוהם ונכתבה על ידי השופט א' ברון.