תפ"ח 19728-01-10

תקציר

הנאשמים, יחד עם שותף בשם סאטי, קשרו קשר להכות קשות את אחד הכמאל באלות עץ, בשל קטטה קודמת בין כמאל לבין אחיהם של הנאשמים. לתוכנית הראשונית הצטרף מאוחר יותר שותף נוסף, פורסן. לפורסאן וסאטי היה מניע לפגוע בכמאל ובמשפחתו, שכן האחרון היה אחראי לרצח אחיו של פורסאן ולפציעתו שלו עצמו באותו אירוע. ביום האירוע נסעו ארבעת התוקפים לעבר המוסך של כמאל בשתי מכוניות נפרדות. סאטי ופורסאן, יחד עם הנאשמים, חמושים באלות ורעולי פנים בכובעי גרב, הגיעו למוסך שבו נכחו כמאל ואדם נוסף, חוסיין. סאטי שלף אקדח ממותניו והחל לירות לעבר כמאל והמנוח, בעוד האחרון מנסה להימלט. הנאשמים לא ניסו למנוע את הירי. חוסיין נמלט מהמקום, וכמאל, למרות שנורה והוכה באלות, הצליח להימלט. לאחר מכן נמלטו התוקפים מהמקום ברכבו בו נהג הנאשם מס' 2. הם השליכו את כובעי הגרב בדרך וכל אחד מהעבריינים הורד במקומות שונים. בית המשפט מצא את הנאשמים אשמים במספר עבירות, בהן רצח, ניסיון רצח, נשיאה והחזקה של נשק שלא כדין וקשירת קשר לביצוע פשע, אך לא אשמים בקשירת קשר לביצוע רצח. השופט קבע כי הנאשמים היו שותפים לרצח, שכן הם ידעו מראש על החזקת אקדח על ידי סאטי, הבחינו בו כשיצא מהרכב ושיתפו פעולה עם מעשיו. הנאשם מס' 1 השתתף באופן פעיל בהכאתו של כמאל במהלך הירי ולאחריו, בעוד הנאשם מס' 2 המתין ברכב כנהג המילוט. השופט קבע כי מעשיהם של הנאשמים היוו פעולה משותפת, שכן היה להם חלק ממשי בתוכנית הפלילית והם תרמו תרומה משמעותית למימושה. למרות שהתוכנית המקורית הייתה להכות את כמאל באלות, הנאשמים הפכו לשותפים לירי כאשר הבחינו באקדחו של סאטי ולא עשו דבר כדי למנוע אותו. עוד קבע השופט כי מתקיים היסוד הנפשי של כוונה תחילה, שכן הנאשמים ידעו על כוונתו של סאטי להרוג את כמאל, ולחילופין הם אשמים ברצח בכוונה תחילה, שכן היו אדישים לאפשרות המוות והעלימו עין מהתוצאה הקטלנית הצפויה.