ע"ש 5902/97

תקציר

פסק הדין בתיק זה סובב סביב דחיית ערעור בעניין ניכויי מס ערך מוסף (מע"מ) ופרשנות החוקים והפרוטוקולים הרלוונטיים. עמדת המשיב, שהתקבלה על ידי בית המשפט, היא כי דיני מע"מ הם טריטוריאליים וחלים על עסקאות בתוך ישראל. מאחר שהמערערת ניסתה לנכות מע"מ שהטיל גורם זר מחוץ לגבולות ישראל, לא הייתה לה זכות טבועה לעשות כן. בית המשפט הסביר כי ניכוי מס תשומות מבוסס על העיקרון לפיו המס מועבר מעוסק לעוסק עד שהוא מגיע לצרכן הסופי, והמדינה גובה אותו. התרת ניכויים חוצי גבולות כאלה תגרום לאובדן הכנסות ממסים עבור מדינת ישראל. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי תנאי מוקדם לניכוי מע"מ תשומות המשולם לעוסק זר הוא קיומו של הסכם ספציפי בין ישראל לרשות הזרה. במקרה זה, ההסכם הרלוונטי הוא בין ישראל לרשות הפלסטינית, המאפשר ניכוי הדדי של מע"מ תשומות הנגבה על ידי שני הגופים. הפרוטוקול בין ישראל לרשות הפלסטינית קובע כי כל צד מטיל וגובה מע"מ בשטחו ומתחלק בהכנסות. עוד נקבע כי חשבוניות שהונפקו על ידי עוסקים הרשומים ברשות תקפות למשך שישה חודשים מיום הנפקתן. בית המשפט פירש את החוקים הישראליים הרלוונטיים בהתאם לפרוטוקול זה. סעיף 38(ג) לחוק מע"מ פורש כך שניתן לנכות חשבוניות מעוסקים הרשומים ברשות רק בתוך תקופת התוקף של ששת החודשים. בנוסף, הבהיר בית המשפט כי המועד האחרון להגשת דוחות, לרבות הדוח הנוסף בטופס 878, צמוד למועד האחרון לדיווח התקופתי, שנקבע במפורש כי הוא בתוך 15 יום מתקופת הדיווח. בית המשפט דחה את הטענה כי המערערת לא הייתה מודעת לחובת הדיווח בזמן או שהמשיב רמז אחרת. מהראיות עולה כי אי הגשת דוחות נוספים במועד נבעה מטעות אנוש במשרד רואי החשבון של המערערת ולא מהפרעה כלשהי מצד המשיב. משכך, מאחר שהמערערת לא הגישה את הדוחות הנוספים בתוך פרק הזמן הנדרש, ובהתחשב בתוקפו של החשבונית בת ששת החודשים של הפרוטוקול, נדחה הערעור. כן הורה בית המשפט למערערת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה מחזק את אופיים הטריטוריאלי של דיני מע"מ ואת הדרישות הספציפיות לניכויי מס חוצי גבולות, תוך מתן בהירות לגבי פרשנותו של סעיף 38(ג) לחוק מע"מ בישראל.