ת"פ 21196-04-18

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שעולים ממנו: **ניתוח משפטי של גזר דין בת"פ 21196-04-18 מדינת ישראל נ' יעקב בכר** **א. רקע ועובדות מהותיות:** הנאשם הורשע בעבירת איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, על יסוד הודאתו במסגרת הסדר דיוני. העובדות המוצגות בכתב האישום מתארות שיחת טלפון שקיים הנאשם עם עובדת סוציאלית (להלן: העו"ס), במהלך סכסוך זוגי. במהלך השיחה, איים הנאשם על המתלוננת (שהייתה אז בת זוגו) באומרו כי "אם היא לא תחזיר חזרה [את חפציו] הוא ישחט אותה ותהיה הערב הלוויה". **ב. תסקיר שירות המבחן והתנהלות הנאשם:** תסקיר שירות המבחן הצביע על קשיים משמעותיים אצל הנאשם, לרבות נטייה לאלימות, קשיי ויסות, ותחושת חוסר אונים. שירות המבחן לא המליץ על הארכת המאסר המותנה, משלא נוצר פתח להתערבות טיפולית. בנוסף, הנאשם נמנע מהתייצבות לדיונים, מה שהוביל להוצאת צו הבאה, צו מעצר, וחילוץ כספי שהפקיד. התנהלות זו, כפי שמשתקפת בתסקיר ובפרוטוקולים, מצביעה על חוסר הפנמה של חומרת המעשים וחוסר שיתוף פעולה עם רשויות הטיפול והאכיפה. **ג. עמדות הצדדים לעונש:** * **המאשימה:** עתרה לעונש של 6 חודשי מאסר בפועל, והפעלת 5 חודשי מאסר מותנה במצטבר, תוך התחשבות בעברו הפלילי של הנאשם (כולל הרשעה קודמת באיומים ותקיפת בת זוג) והיעדר אופק שיקומי. * **הנאשם:** ביקש להסתפק בהארכת המאסר המותנה, או לחילופין, עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, תוך הטלת דגש על כך שהאיומים נאמרו בפני העו"ס ולא באופן ישיר למתלוננת, וכן על תסכולו של הנאשם. **ד. קביעת מתחם העונש ההולם:** השופט מיכלס מפרט את עקרונות קביעת מתחם העונש ההולם, תוך הדגשת הצורך להתחשב בערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה. 1. **ערכים חברתיים מוגנים:** * **כבוד, ביטחון ושלווה:** הנאשם פגע בזכות היסוד של כל אדם לכבוד ולביטחון. * **תפקוד תקין של השירות הציבורי:** הפגיעה בעובדת ציבור בעת מילוי תפקידה מקבלת משנה תוקף. השופט מסתמך על פסיקות קודמות (רע"פ אלי מיארה, רע"פ גל, ע"פ אמון חאלד) המדגישות את הצורך להגן על עובדי ציבור מפני איומים, שכן הם "חשופים בצריח" ופועלים במסגרת תפקידם לטובת הציבור. 2. **מידת הפגיעה:** * השופט דוחה את טענת ההגנה כי מדובר באיומים ברף נמוך. הוא מדגיש כי גם אם האיום לא הופנה ישירות למתלוננת, הוא הושמע במהלך סכסוך טעון, והיה בו כדי לזרוע פחד. * הוא מציין כי הנאשם השתמש באוצר מילים חמור ("ישחט אותה") במטרה להעביר מסר תקיף. * הדגש מושם על כך שמימוש האיום, לאור עברו הפלילי של הנאשם (אלימות כלפי המתלוננת), הטיל מורא גם על העו"ס, שאמונה גם על שלום המתלוננת. 3. **מדיניות ענישה נוהגת:** * השופט מדגיש כי מדיניות הענישה במקרים של איומים על עובדי ציבור מחמירה מזו במקרים של איומים המופנים לאדם מן היישוב. * הוא סוקר מקרים רבים (לרבות פסק דין שניתן על ידו בת"פ פלונית) שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל, לעיתים משמעותיים, על נאשמים שהורשעו באיומים על עובדי ציבור (עובדות סוציאליות, פקידי סעד, עובדי לשכת התעסוקה, קבלני הוצאה לפועל, שוטרים). * הוא מציג מגוון רחב של עונשים, החל ממאסר בעבודות שירות ועד למאסר בפועל לתקופות ארוכות (24 חודשים), תוך התחשבות במורכבות המקרים, הפעלת מאסרים מותנים, ועבר פלילי. 4. **מתחם העונש שנקבע:** * על בסיס כל האמור, השופט קובע מתחם עונשי הנע בין מספר חודשי מאסר שיכול שיבוצעו בעבודות שירות, ועד ל-9 חודשי מאסר בפועל. **ה. קביעת עונשו של הנאשם בגדרי מתחם הענישה:** 1. **נסיבות אישיות:** * התסקיר מציג תמונה מורכבת של הנאשם, לרבות עזיבה משפחתית, חסכים רגשיים, קשיי הסתגלות, היסטוריה של שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים (שנשלל על ידו), ומצב כלכלי ומשפחתי קשה (חוסר קורת גג, אב לשלושה ילדים שמשפחתם עברה למשפחת אומנה). * עם זאת, השופט מציין כי הנאשם לא הביע חרטה, הביע כעס על ההליך, לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, והתנהגותו הייתה פוגענית ותוקפנית. 2. **שיקולים לחומרה:** * **עבר פלילי:** 3 הרשעות קודמות, כולל הרשעה באיומים ותקיפה כלפי אותה מתלוננת. * **הפעלת מאסר מותנה:** אף על פי שהמאסר המותנה ניתן בשנת 2014, הנאשם שב וביצע עבירה דומה, מה שמצביע על היעדר הרתעה והפנמה. * **התנהלות לאחר ביצוע העבירה:** אי התייצבות לדיונים, הוצאת צווי הבאה ומעצר, וחילוץ כספים. * **חוסר שיתוף פעולה עם שירות המבחן:** מנע מהם להציג המלצה טיפולית וגרם לריצוי מאסר כמעט מלא. * **היעדר חרטה:** התבטא גם ב"מילה אחרונה". 3. **שיקולים לקולא:** * **הודאת הנאשם:** חיסכון בזמן שיפוטי. * **חלוף הזמן:** מהעבירה המקורית בגינה הוטל המאסר המותנה. * **עברו הפלילי הישן:** המאסר הצבאי לפני 17 שנים, והעובדה שמעולם לא ריצה מאסר בפועל (למעט העונש הצבאי). 4. **אי קבלת עמדת ההגנה:** * השופט דוחה את בקשת הסנגור להסתפק בעבודות שירות או עונש צופה פני עתיד, שכן לדידו, אין לנאשם מודעות לחומרת מעשיו, אין הוא ער למצבי סיכון, ואינו מסוגל לחולל שינוי בדפוסיו. 5. **מיקום הנאשם במתחם:** * לאור האיזון בין השיקולים, השופט קובע שיש למקם את עונשו של הנאשם **במרכז המתחם העונשי**. 6. **העונש שנגזר:** * **5 חודשי מאסר בפועל** + **הפעלת 5 חודשי מאסר מותנה**, כך שבסך הכל ירצה **7 חודשי מאסר בפועל**. (חופף בחלקו, מצטבר במקצת). * **6 חודשי מאסר מותנה** ל-3 שנים (בגין עבירת איומים). * **פיצוי בסך 500 ₪** לעו"ס. * **אי הטלת קנס או התחייבות** בשל מצבו הכלכלי, חלוף הזמן, והעובדה שחולט כסף. **ו. עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **הגנה על עובדי ציבור:** פסק הדין מדגיש באופן מובהק את החשיבות והצורך להגן על עובדי ציבור, ובפרט עובדים סוציאליים, מפני איומים. זהו חיזוק של הפסיקה הקיימת, המבטאת מדיניות ענישה מחמירה יותר כלפי פגיעה זו. 2. **הקשר בין עבירות האיומים לעברו הפלילי:** השופט מדגיש כי חומרת העבירה גוברת כאשר היא מבוצעת על רקע עבר פלילי דומה, ובעיקר כלפי אותה מתלוננת, מה שמלמד על היעדר הרתעה והפנמה. 3. **חוסר שיתוף פעולה כשיקול לחומרה:** ההתנהלות הפוגענית וחוסר שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, אשר מנעו קבלת המלצה טיפולית, שימשו כשיקול משמעותי לחומרה, והצדיקו עונש מחמיר יותר. 4. **האיזון בין נסיבות אישיות קשות לענישה:** למרות שהוצגו נסיבות אישיות קשות של הנאשם, הן לא הצליחו, בשילוב עם היעדר חרטה והתנהלות בעייתית, להביא להקלה משמעותית בעונש, והעונש נקבע במרכז המתחם. 5. **קביעת מתחם ענישה הולם:** פסק הדין מציג באופן ברור ומפורט כיצד מגיע בית המשפט למתחם ענישה, תוך התבססות על פסיקה רלוונטית, ערכים חברתיים, ומידת הפגיעה. 6. **הפעלת מאסר מותנה:** הנאשם לא זכה להארכת המאסר המותנה, דבר המעיד על כך שמערכת המשפט אינה רואה בעין יפה את המשך הצבת איום משפטי על הנאשם מבלי שהלה מפנים את המסר. 7. **חפיפה חלקית של מאסרים:** הוחלט על חפיפה חלקית בין המאסר המותנה למאסר בפועל, תוך התחשבות בחלוף הזמן מביצוע העבירה המקורית, ועל מנת שלא להטיל עונש מכביד מדי. **סיכום:** פסק הדין מדגים את הגישה המחמירה של בתי המשפט כלפי איומים המופנים כלפי עובדי ציבור, מתוך הכרה בחשיבותם של ערכים חברתיים אלו. הוא מדגיש את חשיבות שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות הטיפול והאכיפה, ואת העובדה שגם נסיבות אישיות קשות אינן מצדיקות באופן אוטומטי הקלה משמעותית בעונש, במיוחד כאשר קיים עבר פלילי רלוונטי והיעדר חרטה. ההחלטה להטיל 7 חודשי מאסר בפועל, הכוללים הפעלת מאסר מותנה, משקפת את האיזון שביקש בית המשפט ליצור בין שיקולי הענישה השונים.