ע"א 144/87

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור ובערעור שכנגד שנבעו מהחלטת מדינת ישראל לבטל חלק מההתקשרות עם המשיבים לאחר שזכו במכרז לפירוק והרכבה מחדש של מבנים בשדות תעופה, בעקבות הסכמי קמפ דיוויד. המשיבים תבעו פיצויים, בטענה לחוסר תום לב והפרת חוזה, לאחר שעבודתם שהוקצתה להם בוטלה חלקית עם מכירת חדר האוכל לכוח רב לאומי. בית המשפט אישר כי הן התחייבויות טרום חוזיות והן התחייבויות חוזיות מחייבות צדדים לפעול ביושר ובתום לב, וציין את הימנעותה של המדינה מגילוי משא ומתן מתמשך עם הכוח הרב-לאומי כהפרה של חובה זו. על אף קיומו של סעיף חוזי המתיר הפסקת עבודה בנסיבות בלתי צפויות, פעולתה של המדינה הוגדרה כנגועה בחוסר תום לב, וכתוצאה מכך אושר פיצוי למשיבים. בית המשפט חישב את הפיצויים על בסיס פוטנציאל הפסד הרווח של 20%, תוך הכרה בטעות בהפחתתו ל-10%, אך בסופו של דבר הצדיק את השארת סכום הפיצוי על ידי דחיית ההנחות כי המשיבים יכולים למתן הפסדים על ידי ביצוע עבודה חלופית. אשר על כן, הערעורים נדחו, תוך העדפת הפיצוי המקורי והדגשת הצורך בשקיפות ובהגינות בהתנהלות החוזית השלטונית, תוך אשרור זכותם של המשיבים לפיצוי בשל התנהלות המדינה.