תו"ב 20223-10-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של אי קיום צו שיפוטי הנוגע לדיני התכנון והבניה. הנאשם נצטווה להרוס מבנה מגורים שנבנה שלא כדין, אך לא עשה כן גם לאחר שניתנה לו הארכה. בית המשפט הכיר בחומרתה של עבירה זו, והדגיש את חשיבות כיבוד שלטון החוק ואת הצורך להרתיע מפני הפרות דומות. הותוותה מדיניות הענישה הקודמת בעבירות מסוג זה, שכללה קנסות כספיים ומאסרים על תנאי, עם עונשים חמורים יותר לעבריינים חוזרים. בית המשפט שקל את נסיבות העבירה, לרבות הרווח שנצבר מהבנייה הבלתי חוקית, התקופה שבה לא קוים הצו והפרת צווים שיפוטיים. היא לקחה בחשבון גם נסיבות אישיות, כגון הודאתו של הנאשם באשמה, חיסכון בזמן שיפוטי ומצבו הכלכלי והמשפחתי הקשה. בית המשפט ציין את ניסיונותיו הקודמים של הנתבע לקבל היתר בנייה וכי המכשולים לכך הוסרו, אך הנתבע טרם השיג אותו. על בסיס שיקולים אלה קבע בית המשפט כי טווח הענישה ינוע בין 25,000 ל-70,000 ₪, לצד התחייבות כספית ועונש מאסר מותנה או בפועל של עד 4 חודשים. בית המשפט שקל גם את הצורך בשיקום ובשלום הציבור והחליט כי אלה אינם ישימים במקרה זה. בשלב השלישי של גזר הדין איזן בית המשפט בין גורמים מחמירים למקלים. אלה כללו הפרה ביודעין של צו שיפוטי על ידי הנאשם, היעדר היתר בנייה והצורך בהרתעה בתיקי תכנון ובנייה. גורמים מקלים שנלקחו בחשבון היו הודאתו של הנאשם, חיסכון בזמן שיפוטי, קשייו הכלכליים והמשפחתיים וניסיונותיו הקודמים לקבל היתר. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שלושה חודשי מאסר בפועל, ועוד שלושה חודשי מאסר על תנאי מתיק קודם, שירוצו במקביל לעבודות שירות. בית המשפט גם הטיל עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 33 אלף שקל, וחייב את הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 40 אלף שקל. כמו כן הוטל על הנאשם להרוס את המבנה הבלתי חוקי בתוך שנה, וניתנה הודעה על זכות הערר.