ע"א 303/87

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעורם של חברי אגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בנוגע לתביעותיהם נגד קופת הגמל המשיבה, לאחר פרישתם מהקרן. המערערים טענו כי יש לחשב את הסכומים המגיעים להם על בסיס תקנה 40 לתקנות מס הכנסה, אשר תכלול רווחים, הפרשי הצמדה ותוספת נכסי הקרן. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, בקובעו כי יש לחשב את תשלומי הקרן למערערים לפי סעיף 46 לתקנון המעודכן של הקרן. בית המשפט העליון, בהסכמתו עם פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, קבע כי תקנון המשיב, שגובש והוסכם על חבריו, צריך להיות השיקול העיקרי בקביעת התשלומים המגיעים למערערים עם פרישתם. בית המשפט הדגיש כי תקנון זה כפוף לתנאים המפורטים בתקנות מס הכנסה, אך אינו מקנה לעמיתים במישרין זכויות לתשלומים מהקרן. מאחר שהתקנון לא כלל הוראות הצמדה, והחברים לא מחו על השמטה זו, לא היה מקום להכניס הוראות כאלה בדיעבד. יתר על כן, בית המשפט הכיר בכך שחובתה של המשיבה היא לקיים התחייבויות חוזיות כפי שהוסכמו בין הצדדים, והתקנון המקורי קבע במפורש כי החברים יקבלו תשלומים ללא הצמדה. בנוסף, ציין בית המשפט כי תקנה 40, בהיותה מורה ולא ניתנת לאכיפה ישירה, אינה מקנה למערערים כל זכות כספית ישירה. לבסוף, חזקת ידיעת הציבור בעקבות פרסום התקנות אף היא תומכת בעמדת המשיב. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי לבסס את התחשיבים על התקנון המעודכן תוך ניכוי סכומים שכבר התקבלו, והורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב.