ה"פ 59454-11-15

תקציר

נסוב סביב חוזה הפצה למוצר חיסונים שנחתם בין המבקש לבין המשיב במאי 2012. המשיב טען כי החוזה נזנח על ידי הצדדים ואינו תקף עוד, בעוד המבקש טען כי הוא עדיין בתוקף. השופטת פתחה את דבריה בפירוט הדרכים השונות בהן ניתן לסיים קשר חוזי, לרבות ביטול חד צדדי, הסכמה הדדית, אי קיום תנאים וסיכול. מאחר שהמקרה שלפנינו עסק בטענה של ביטול או נטישה הדדית, ההתמקדות הייתה בהיבטים אלה. המשיבה ביססה את טענתה על תצהירו של ד"ר לוקשין, שלא נכח בעת הביטול הנטען ועדותו נחשבה לעדות שמיעה. השופטת לא קיבלה את טענת המשיב כי החוזה בוטל בהסכמה הדדית, שכן המידע של ד"ר לוקשין היה מיד שנייה ולא אמין. בנוסף, ניסיונה של המשיבה להסתמך על שלושה עשר אינדיקטורים לתמיכה בתביעתם לא צלח, שכן אינדיקטורים אלה, לכל היותר, תמכו בהסכמה משתמעת לביטול החוזה, שאינה זהה לנטישה הדדית. השופטת הגיעה למסקנה כי המבקשת לא ביטלה או ביקשה לבטל את החוזה ולא מסרה לד"ר מלמד כל כוונה כזו. בהמשך לשאלת פקיעת החוזה מחמת רשלנות, הדגישה השופטת כי הדבר מחייב הצטברות של נסיבות מיוחדות וזהירות יתרה. התנהלות שני הצדדים והנסיבות הספציפיות נבחנו כדי לקבוע אם הייתה כוונה לשנות או לנטוש את החוזה. נטישה משמעה שחרור הדדי מהתחייבויות חוזיות, והתנהגות הצדדים חייבת להצביע על כך באופן אובייקטיבי. במקרה דנן, על המשיב, שטען לנטישה, היה נטל ההוכחה. המשיבה הצביעה על מספר מאפיינים, לרבות אי קיום החוזה ושתיקת הצדדים, לתמיכה בטענתם. עם זאת, השופט מצא כי מאפיינים אלה לא סייעו לעניינו של המשיב. "מחדליה" של המבקשת לא היוו סימן לרצון לנטוש את החוזה, מה גם שהמשיבה לא הייתה מסוגלת כלכלית לעמוד בהתחייבויותיה. זאת ועוד, טענת המשיבה כי ניסתה למצוא שותף מקומי בסין ונקטה צעדים לרישום המוצר במדינות אחרות לא הוכחה. השופט הגיע למסקנה כי המשיבה לא הציגה ראיות מהימנות התומכות בטענת הנטישה. תחת זאת, העובדות הצביעו על כך ששני הצדדים היו מעוניינים ב"תקופה שקטה" שבה החוזה לא קוים ולא נזנח בשל אילוציו הכספיים של המשיב. לא הייתה כל סיבה להאמין כי מי מהצדדים מעוניין לנטוש את החוזה, וניתן לייחס את חוסר פעילותם בתקופה זו לחוסר יכולתה של המשיבה לעמוד בהתחייבויותיה. השופט פסק לטובת המבקש, וקבע כי החוזה עדיין תקף וניתן לאכיפה. המשיב חויב בהוצאות המבקש, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית ושכר טרחת עורך דין.