ת"א 40680-08-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הבעלות על חלקת אדמה. התובעים, הבעלים הרשומים של הנכס, פתחו בתביעה בדרישה מהנתבעים, שחכרו את הקרקע, לפנות את המקום ולהחזיר להם את השטח שבמחלוקת. הנתבעים טענו כי התובעים ויתרו על זכויותיהם באמצעות הסכם פשרה והתנהלות לאורך השנים. עם זאת, בית המשפט קבע אחרת, קיבל את גרסת התובעים לאירועים וקבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. השופטת ניתחה בהרחבה את הזכויות החוזיות של שני הצדדים, והגיעה למסקנה כי לתובעים יש זכות לתקן את השטח במקרה של הפקעה, דבר שיהיה כרוך בהעברת החזקה לתובעים. השופט בחן גם את טענת הנתבעים לוויתור, ומצא אותה בלתי מבוססת. טענת הנתבעים בדבר הסכמים בעל פה והתנהלות התובעים נדחתה, שכן השופטת סברה כי אין זה סביר שהצדדים יתקנו בעל פה הסכם שכירות בכתב, במיוחד נוכח משמעות השינויים הנטענים. זאת ועוד, גרסת הנתבעים לאירועים סותרת את הודאתם כי השטח שבמחלוקת שייך לתובעים. בנוסף, קבע השופט כי טענת התובעים בדבר זכויותיהם הקנייניות אינה מעשה של חוסר תום לב. הנתבעים לא עמדו ברף הגבוה הנדרש להגבלת זכויות הקניין החוקתיות של התובעים. השופטת ציינה כי התובעים ביקשו לאכוף הסכם פשרה, אשר ערער את טענת הנתבעים לחוסר תום לב. בהתחשב במכלול הנסיבות, קבעה השופטת כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק דחיית תביעת התובעים להגנה על זכויותיהם הקנייניות. בעקבות זאת הורה בית המשפט על הריסת החומה שבנו הנתבעים ופינויים מהשטח שבמחלוקת, תוך העברת החזקה לתובעים. כמו כן חויבו הנתבעים בכיסוי הוצאות התובעים, בסך של כ-30,000 ₪. פסק הדין נתן לנתבעים 90 יום לציית ולא מינה כונס נכסים לתובעים, שכן הדבר לא נראה לנכון.