ע"פ 810/11

תקציר

בערעור זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, הורשע המערער תחילה בהחזקת הרואין שלא לשימוש עצמי, בעקבות הודאתו. בית המשפט המחוזי גזר עליו 36 חודשי מאסר בפועל ו-14 חודשי מאסר על תנאי, תוך שימת דגש על הרתעה מפני נסיבות אישיות, למרות שהכיר בנעוריו, בהיעדר עבר פלילי מכביד והביע נכונות לשיקום. המערער טען, כי בית המשפט המעיט בערכו של פוטנציאל שיקומו וכי גזר דינו למאסר ישבש הליך זה. לטענתו, מדובר באירוע חד פעמי בשל ניצול על ידי סוחר ומצוקה כלכלית. מנגד, המשיב טען כי גזר הדין מאזן את חומרת העבירה עם נסיבותיו של המערער, וטען כי תסקיר המבחן מתאר את דפוסיו העברייניים ואת הקושי שלו לשנות התנהגות. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הטיעונים והדוחות, החליטה שלא להתערב, וציינה כי העונש מצוי בטווח המקובל בעבירות מסוג זה וכי בית המשפט המחוזי שקל את כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות המלצות שירות המבחן. למרות חשיבות השיקום, בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות הקשורות לסמים, מה שהוביל להחלטה לדחות את הערעור ולשמור על העונש המקורי.