ע"פ 6348/05

תקציר

הכרעת הדין המדוברת נוגעת לשני נאשמים בהחזקת כמות גדולה של קנאביס, המיועדת להפצה, ושימוש ברכב לביצוע עבירה. סעיפי האישום נובעים מאירוע בו נמצאו אצל הנאשמים כ-50 ק"ג קנאביס שאוחסנו ברכב, וכ-7.8 גרם חשיש על גופו של המשיב. שני הנאשמים הודו והורשעו בכתב האישום המתוקן נגדם. בית המשפט המחוזי הכיר בחומרת מעשיהם, אך התחשב גם בנסיבות העבירות ובנסיבותיו האישיות של כל נאשם. בית המשפט הטיל על המשיב (איאס בן אחמד תלאווי) עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נוספים, ואילו על הנאשם נגזרו עונשים מקלים יותר של שישה חודשי מאסר בפועל ועבודות שירות. הן המדינה והן המשיב ערערו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. המדינה טענה לתקופת מאסר ארוכה יותר, תוך הדגשת חומרת העבירות וטענה כי עונשו של בית המשפט המחוזי חרג מסטנדרט הענישה המקובל במקרים כאלה. בתוך כך, עתר המשיב להקלה בעונשו, במיוחד בהשוואה לעונשו של הנאשם, בטענה כי חלקו של הנאשם בעבירה משמעותי יותר. לחילופין, ביקש המשיב להותיר על כנו את העונש הנוכחי, בהתחשב בכך שוועדת השחרורים כבר אישרה את שחרורו. לאחר שיקול דעת מעמיק החליטה ערכאת הערעור לדחות את שני הערעורים ולקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. תוך הכרה בחומרת העבירות, ובפרט הובלת כמות גדולה של חשיש, הכיר ערכאת הערעור בנסיבות המקלות, לרבות הודאתו של המשיב, עברו הפלילי הנקי יחסית, והעובדה שהיוזמה לביצוע העבירה באה מהנאשם. בית המשפט לקח בחשבון גם את השלכות העונש המקל שניתן לנאשם, שהמדינה לא חלקה עליו, ואת החשיבות של שמירה על גישה עקבית בגזר הדין של נאשמים שותפים. ערכאת הערעור אמנם הכירה בכך שהייתה עשויה להטיל על המשיב עונש חמור יותר, אך כיבדה את שיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בבואו לגזור את הדין ואת העיקרון שלא להתערב אלא בקיומן של נסיבות חריגות. זאת ועוד, בית המשפט שקל את שחרורו הקרוב של המשיב מהכלא, שנקבע ליום המחרת, והחליט שלא להתערב, כדי לא לנפץ את תקוותיו וציפיותיו.