ת"צ 28420-12-17

תקציר

המבקשים ביקשו אישור להגשת תובענה ייצוגית נגד העירייה המשיבה, בטענה כי גבתה שלא כדין ארנונה בגין שטחים משותפים בבנייני מגורים. המבקשים טענו כי הארנונה שהטיל המשיב חרגה מהסמכות שהוענקה לה והפרה את חוקי ההקפאה. הם גם טענו לאפליה בהטלת מסים אלה. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי בהגשה, וכי המסים הוטלו בהתאם לחוק. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו את טענת הקיפוח שלהם, וכי השיהוי האובייקטיבי בהגשת הבקשה לא גובר על שיקולים אחרים. נמצא כי הטלת הארנונה על ידי המשיבה על חלקם היחסי של השטחים המשותפים הייתה חוקית, שכן היא לא נוגדת את חוקי ההקפאה, ולפיכך הייתה אירוע חד פעמי. זאת ועוד, המבקשים לא הוכיחו כי מעשיו של המשיב נעשו בחוסר תום לב, והציבור שנפגע מהפגם הנטען לא היה מודע לכך. בנוסף, בית המשפט פירש את צו הארנונה מלפני 1999 ככזה שאינו כולל את חלקם היחסי של השטחים המשותפים בהגדרת שטחה של יחידת דיור. משכך, הצו שתק בעניין זה, והטלת המסים על שטחים אלה על ידי המשיב נחשבה לראשונה כהטלת מיסים, דבר שהיה כדין. בסיכומו של דבר, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב.