ע"פ 4986/23

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 17.7.2023 בחן בית המשפט ביידוע את טענות המערער אך בסופו של דבר דחה את הערעור תוך שימת דגש על מספר נקודות מרכזיות. המערער טען כי השופט הביע הטיית הרשעה שלא לפרוטוקול, וקבע ערובה להרשעה. עם זאת, המשיב הכחיש בתוקף טענות אלה, ובית המשפט אישר את הקביעה כי התבטאויות שיפוטיות אגביות לגבי סיכויים או ראיות אינן מהוות מטבען עילה לפסילה אלא אם כן הן מעידות על משוא פנים מוצק, דבר שלא הוכח במקרה זה. בית המשפט התייחס לתקדימים משפטיים מבוססים, המניחים את דיוק גרסתו של השופט לאירועים, אלא אם כן יש סתירה חריפה. טענותיו של המערער אותגרו על ידי מסמכים ועדים בני זמנו, ולא חשפו כל ראיה משכנעת לשיקול דעת קבוע מראש או להטיה של השופט היושב בדין. בנוסף, ניתח בית המשפט את ההקשר של הדיון שהתקיים בשלב ההגנה של המערער, והדגיש כי הדיונים המשפטיים סביב ההשלכות של הימצאות סמים בזמן נהיגה היו ראויים בשלב זה. הטענות בדבר חוסר רגישות או שפה בלתי הולמת בהן השתמש השופט לא הוכחו על ידי פרוטוקול הדיון או נחשבו כבלתי פוסלות על ידי בית המשפט. ככלל, גם היבטים אחרים של הערעור נמצאו בלתי מספיקים כדי לחייב פסילה, דבר המחזק את קביעת ההרכב כי לא היו סימנים ממשיים של משוא פנים או נטייה שיש בהם כדי לפגוע בהוגנות ההליך. לפיכך, הערעור נדחה, ובכך אישר את מחויבותו של בית המשפט לשפוט על סמך ראיות והגינות פרוצדורלית.