ע"פ 545/99

תקציר

בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי להחרים רכב שנרכש על ידי המערער, דודו סבג, וההכנסות ממכירת רובים שגנב מבסיסי צה"ל. בית המשפט המחוזי קבע כי הרכב כפוף לחילוט לפי סעיף 39(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, שכן הוא נחשב לגמול בגין ביצוע עבירה. עם זאת, שופטי בית המשפט העליון קבעו כי הרכב לא ניתן לסבג כפרס אלא נרכש בשלל הגניבה. לפיכך, לא ניתן היה לחלט אותו לפי סעיף 39(ב). כמו כן, לא ניתן היה לחלט את הרכב לפי סעיף 39(א) לפקודה, שכן הרובים הגנובים לא היו ברשותו של סבג כדין, ולכן הוא אינו בעל הרכב. השופטים הגיעו למסקנה כי המדינה הייתה צריכה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו שיקבע את גורל הרכב לפי סעיפים 37 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי, אך לא עשתה כן. עם זאת, המדינה עדיין יכולה להגיש בקשה כזו, וסבג ואחיו, שהרכב היה רשום על שמו, יכולים להציג את עמדותיהם. הערעור על עונשו של סבג, שהוטל עליו תשע שנות מאסר בגין גניבה, החזקה, הובלה וסחר ברובים, נדחה, והשופטים קבעו כי עונשו של בית המשפט המחוזי הולם בהתחשב בחומרת העבירות. השופטים הדגישו כי גניבת הנשק פגעה בביטחון המדינה והציבור וכי נסיבותיו האישיות של סבג אינן מצדיקות עונש קל יותר.