ת"א 7277/08

תקציר

בית המשפט מצא כי חתימת התובע על הגבלת שיק זויפה. עם זאת, הבנק אינו אשם בכך שלא זיהה את הזיוף, שכן הוא ערך את כל הבדיקות הנדרשות טרם אישור התשלום, ואין זה סביר לצפות מפקידי הבנק להבחין בכל זיוף, במיוחד במקרה זה בו חתימתו של התובע עצמו לא הייתה עקבית. התביעה נדחית בעיקר בטענה כי התובע ניסה לבטל את השיק רק לאחר שכבר הוצג וכובד. מהראיות עולה כי גרסתו של מנהל הבנק לאירועים אמינה: השיק הוצג ונפרע ביום 18.6.07, והתובע הגיע לבנק רק ביום 19.6.07 ודרש לבטלו. זאת יומיים לאחר שהצ'ק נפרע כדין, ולכן צו הביטול לא היה תקף. התובעת התרשלה גם בכך שלא נקטה כל פעולה לביטול השיק או להחזירו מהנמען, למרות שידעה זמן רב לפני כן כי הסחורה לא תסופק. כמו כן, לתובע היו יחסי עבודה עם הצד השלישי שפדה בסופו של דבר את הצ'ק, והוא לא ניסה לגבות מהם את הכסף. השופט הגיע למסקנה כי הבנק לא פעל באופן בלתי ראוי וכי התנהלותו של התובע עצמו הייתה הסיבה העיקרית להפסד. לפיכך, התביעה נגד הבנק, ובנפרד נגד מנהל הבנק, נדחית. על התובעים לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום. לתובעים עומדת גם הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.