ת"א 60431-11-17

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת הנאשם לעכב את ההליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד אחר. מדובר בתביעה כספית בסך של כ-5.8 מיליון ש"ח בגין תשלום חוב הקשור לאספקת טובין (ברזל), וכן באכיפת הסכמים לאספקת כמות מינימלית של ברזל. הנתבע טען כי אין יתרה יוצאת דופן והעלה מספר טענות שכנגד. לעומת זאת, המקרה השני עוסק בתובע אחר ובנתבע אחר, והוא מתייחס להסכמים שונים לאספקת סחורה (מעקות בטיחות בדרכים). הנתבעת במקרה הנוכחי ביקשה הקפאת הליכים, בטענה כי להחלטה בתיק השני תהיה השפעה מכרעת, שכן מדובר בנושאים חופפים, לרבות החזרת ערבויות בנקאיות. עם זאת, השופט קבע כי אין מקום לטענות הנתבע, שכן בשני המקרים מדובר בטענות, עילות וסעדים שונים המבוקשים. הקשר הנטען היחיד בין שני המקרים נגע לקיזוז פוטנציאלי של כ-2.9 מיליון שקל, שלטענת הנתבע יכול להיעשות באמצעות ערבות בנקאית. השופט מצא כי בשאלה בדבר קיומו של חוב זה ומעמדה של הערבות הבנקאית יש לברר במקרה השני, בעוד שהמקרה שלפנינו צריך להתנהל ללא דיחוי. בנוסף, השופטת ערערה על טענת הנתבעת כי ניתן לבצע את הקיזוז באמצעות הערבות הבנקאית, וציינה כי זכות הקיזוז, אם הייתה קיימת, נבעה מהחוזה ולא מהערבות עצמה. השופטת הדגישה כי המקרה שלפניה לא עסק בקביעת מעמדה של ערבות בנקאית כלשהי, ומשכך לא היה חשש להחלטות סותרות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי מטיעוני הנתבע עצמו עולה כי הכרעה בתיק הנוכחי היא תנאי מוקדם לקביעת גורלה של הערבות הבנקאית בסך מיליון שקל במקרה השני. משכך, דחתה השופטת את הבקשה לעיכוב ההליכים, והורתה לנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך 8,500 ₪.