פ"א 69253-06-17

תקציר

בעליו של מבנה בטון ובלוקים שנבנה על קרקע ציבורית המיועדת לשימוש ציבורי פתוח ערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות את בקשתו לבטל צו הריסה מנהלי מ־23.1.17. המערערת הסכימה בעבר לצו, אך ביקשה לחזור בה מהסכמה זו לאחר שינוי הייצוג המשפטי. הערעור נדחה בנימוק שהמערכת המשפטית אינה יכולה להכיל באופן סביר הסכמים פרוצדורליים ונסיגות לאחר מכן ללא הסברים מספקים. במקרה דנן, הסכמתו של המערער נמסרה ואושרה על ידי עורך דינו הקודם, ובית המשפט לא ראה הצדקה לאפשר לו לחזור בו. יתר על כן, לגופו של עניין לא היה מצדיק חריגה מהנוהל הרגיל: המבנה המדובר נבנה שלא כדין על קרקע ציבורית ולא הצדיק חריגה מצו ההריסה המנהלי. בית המשפט הדגיש את חשיבות הסופיות בהליכים משפטיים ואת הצורך לקיים את יכולתה של המדינה להגיע להסכמות בנוגע לצווים כאלה, במיוחד נוכח כוונת המחוקק לביצועם המהיר והיעיל. גם טענותיו של המערער בדבר אכיפה בררנית – כי המדינה לא פעלה באופן שוויוני במקרים דומים – נדחו, שכן הנסיבות לא הצדיקו חריגה מהנורמה, במיוחד נוכח אופייה החריג של הקונסטרוקציה הנדונה. הבניין היה צריך להיהרס על פי לוח הזמנים המקורי; חלוף הזמן רק מחזק החלטה זו. הערעור התברר כמופרך, והמערער חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.