דב"ע נא/122 - 99

תקציר

בתיק משפטי הנוגע לביטוח לאומי ונכות מפגיעה בעבודה, דן בית המשפט בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. הוועדה העריכה את נכותו של המבקש עקב תאונה בשיעור של 19%, קביעה עליה ערער המערער. בערעור נטען לסתירה בין ממצאי הוועדות הרפואיות השונות לבין אי מתן מענה הולם לחוות דעת רפואית סותרת שמסר ד"ר דביר. בית המשפט הסביר כי ייתכנו פערים באחוזי הנכות, שכן הוועדות עשויות לפעול תחת הנחיות שונות; האחד מתמקד במוגבלות ישירה הקשורה לעבודה ואילו השני מטפל במוגבלות כללית ללא סיבתיות ספציפית. הבחנה זו הייתה מכרעת משום שהממצאים על נכות זמנית יכולים להשתנות בהתאם לזמני הבדיקה של הוועדות ולשיטותיהן. כמו כן, בית המשפט אישר את הדרישה מוועדות רפואיות להתייחס לחוות הדעת שהוגשו בשיקול דעת ענייני ורציונלי. במקרה זה מצאה הוועדה ממצאים רפואיים שונים מהדו"ח של ד"ר דביר שהצדיקו את מסקנותיהם הייחודיות. בית המשפט הדגיש את תפקידו לבחון רק שאלות משפטיות ולא קביעות רפואיות, ולא מצא כל טעות משפטית בהחלטת ועדת הערר. לפיכך, בקשת הערעור נדחתה כדין.