עת"א 785-10-12

תקציר

העותר, המרצה עונש של 13.5 שנות מאסר בגין ריבוי עבירות אלימות ממניעים אידיאולוגיים, ביקש שחרור על תנאי לאחר שריצה שני שלישים מעונשו, דבר שנדחה על ידי ועדת השחרורים. הוועדה שקלה גורמים שונים, לרבות אופי עבירותיו, הרשעותיו הקודמות, התנהגותו בכלא וחוות דעת של הרשויות המוסמכות, והגיעה למסקנה כי שחרורו של העותר יסכן את הציבור. העותר טען כי הוועדה לא הכירה די הצורך בחרטה, בהשפעה החיובית של מאסרו ובתוכנית השיקום שהציע. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת הדירקטוריון הייתה סבירה ומבוססת, תוך התחשבות בשיקולים הראויים והענקת להם משקלים מתאימים. חומרת פשעיו של העותר, עבירותיו האידיאולוגיות הקודמות והשתייכותו האידיאולוגית הנוכחית היו כולם גורמים שתמכו בהחלטת המועצה. יתר על כן, הוועדה הייתה מוצדקת בהעדפת חוות דעת רשמיות על פני הערכות פרטיות שהגיש העותר, במיוחד נוכח חוסר מעורבותו של העותר בתכניות טיפול בתוך בית הסוהר. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטות מסוג זה והגיע למסקנה כי אין הצדקה להתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים במקרה זה. כתוצאה מכך, העתירה נגד דחיית השחרור נדחתה פה אחד על ידי השופטים רויטל יפה-כץ, יורם צלקובניק ויעל רז-לוי.