ת"א 33093-11-10

תקציר

פסק הדין דן בשני תיקים שאוחדו, ת"א 42080-10-11 ות"א 33093-11-10, הנוגעים לנכס ולזכויות הבעלות בו. הנכס המדובר הוא חלקת אדמה ועליה בית, הממוקם בשכונת שועפט בירושלים, השייך לעיזבונו של המנוח אנטון חנה דיבסי. אלמנתו של המנוח, איווט דיבסי, עזבה לצרפת זמן קצר לאחר מותו ולא שבה מאז, למעט ביקור אחד. הקרקע הייתה נתונה להליכים רבים וסכסוכים בין היורשים. ת"א 22256-03-11 (המקרה הראשון) סובב סביב שתי עסקאות סותרות בנוגע לנכס. התובע, אלי דיבסי (אחיו של המנוח), טוען כי הוא ואדם נוסף, שוקרי מישל פרוואג'י, רכשו את הזכויות בנכס מאיווט בשני הסכמים נפרדים. ההסכם הראשון, מיום 7 ביוני 2006, היה בין איווט, אלי ונפוליאון (דודו של אלי). ההסכם השני, מיום 6 בדצמבר 2006, החליף את נפוליאון בפרוואג'י והגדיל את הסכום שישולם לאיווט. שני ההסכמים נחתמו לכאורה על ידי איווט בצרפת, בנוכחות עורך דינו של אלי, בכר יאסין, ואחיו, איאס יאסין. הנתבע במקרה זה הוא רוכש נוסף, אלאדין, הטוען כי רכש את הנכס מאיווט בדצמבר 2010. אלאדין טוען כי ההסכם שלו עם איווט תקף, ואילו ההסכם של אלי הוא הונאה ופסול. השופט מצדד באלי ומגיע למסקנה כי ההסכם הראשון בין אלי לאיווט תקף. נסיבות חתימת ההסכם מוטלות בספק, אך השופט מוצא כי אלי עמד בנטל ההוכחה בדבר רכיב התמורה. עוד מציינת השופטת כי איווט, בעלת דין, לא העידה, מה שפועל נגדה. לגבי ההסכם השני קובעת השופטת כי אלאדין לא פעלה בתום לב. השופט מקבל את טענתו של אלי כי לא רשם הערת אזהרה ולא דיווח על העסקה לרשויות המס במועד בשל חוסר מודעות לעסקה השנייה, שלא גרמה ל"תאונה משפטית". לכן, ההסכם הראשון בין אלי לאיווט מוכרז כתקף, ומחליף את ההסכם עם אלאדין. ת"א 33093-11-10 (המקרה השני) היא תביעה שהוגשה על ידי קלייר דיבסי (אחותו של המנוח), שהתגוררה באחת מדירות הנכס עד שנת 2010. היא טוענת לזכויות בנכס מכוח התיישנות והחזקה שלילית. הנאשמים בתיק זה הם איווט ואלי. השופט דוחה את טענתה של קלייר וקובע כי החזקתה בנכס לא הייתה בניגוד לזכויות הבעלים אלא בהסכמתם. גם תביעתה של קלייר לחזקה שלילית נדחית מאחר שהיא עזבה את הנכס בשנת 2010 ולא צפויה לחזור, ובכך להפסיק את החזקתה. יתר על כן, לא מונה לה אפוטרופוס, דבר המטיל ספק בעקביות ייצוגה עם רצונה. לכן, השופט פוסק כי לקלייר יש זכויות בנכס רק באמצעות צו הירושה הכנסייתי. לסיכום, השופטת מקבלת את התביעה בת"א 22256-03-11 (התיק הראשון) ומצהירה כי ההסכם בין אלי לאיווט מדצמבר 2006 תקף. ת"א 33093-11-10 (התביעה השנייה) נדחית. איווט חויבה לשלם את הוצאותיו של אלי ואת שכר טרחת עורך דינו. פקיד ההסדר מונחה לטפל ברישום הנכס בהתאם לפסק הדין.