תא"מ 55312-12-18

תקציר

התובע תבע את הנתבעים להחזר הלוואה בסך 70,000 ₪, אשר לטענתו ניתנה לנתבעת השנייה. הנתבע השני הכחיש שקיבל כספים כלשהם מהתובע. הנתבע הראשון טען כי הצ'ק ניתן לחברה עבור עבודה שמעולם לא נעשתה. הטענות העיקריות שהעלתה ההגנה היו כי השיק אינו סחיר וכי לא קוים חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ולכן יש לדחות את התביעה. השופט ניתח בירבות את שתי הטענות ומצא כי הן אינן תקפות. השופט התייחס גם לנטל ההוכחה במקרים מסוג זה, והגיע למסקנה כי מאחר שעדותו של התובע היא היחידה, ונמצאו בה סדקים, והוא לא זימן לעדות עד שנכח בעת ביצוע העסקה, הוא לא הצליח להוכיח את טענתו. עוד הוסיפה השופטת כי טענת התובע כי ההלוואה ניתנה "בין חברים" אינה נכונה, וכי ההלוואה ניתנה במסגרת עיסוקו של התובע. מאחר שהתובע לא הוכיח את ההלוואה עצמה, החליט השופט לדחות את התביעה, מבלי להורות על הוצאות, למרות שהגיע למסקנה זו.