ע"א 163/89

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שנעתר לבקשת המשיב להצהרה על זכויות בעלות בלעדיות בדירה. המערערים, יחד עם המשיב מס' 2, רכשו במקור את הדירה מהמשיבה מס' 4, מתוך כוונה להשתמש בה כבית כנסת. עם זאת, המשיבה מס' 3, אמו של המשיב מס' 2, התגוררה בדירה עם בנה, ובהמשך נערך הסכם המעיד על העברת הדירה אליה. המערערים טענו כי חתימתם על הסכם זה זויפה, אך בית המשפט דחה את בקשתם לזמן עדים לתמיכה בטענה זו, שכן היא נעשתה בשלב מאוחר של הדיון. בית המשפט העליון אישר את ההחלטה, בנימוק שלא נערך כראוי על ידי בא כוח המערערים ועל זמינותן של ראיות אחרות, לרבות הודאות המערערים. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי המשיבה הצליחה להוכיח את שרשרת העסקאות שהובילה לרכישת הדירה מהמשיבה מס' 3, שהייתה לה הסמכות להעביר את הבעלות. פסק הדין התייחס גם לטענות המערערים בדבר היעדר תמורה בגין ההעברה, וקבע כי הן אינן נתמכות בראיות. השופטת חלימה, יחד עם הנשיא שמגר וסגנו מ' אלון, דחתה את הערעור והורתה למערערים לשלם למשיבים הוצאות בסך 4,000 ₪.