עע"מ 2978/13

תקציר

במקרה מורכב זה, נדרש בית המשפט למספר שאלות משמעותיות הנוגעות להגשה ולטיפול בתובענות ייצוגיות כנגד רשויות מנהליות. הסוגיות המרכזיות כללו האם קיימת חובה על תובע ייצוגי ובא כוחו לערער לרשות לפני הגשת תובענה ייצוגית, וכיצד היעדר ערעור כזה עלול להשפיע על פסיקת שכר טרחה ושכר טרחה. בית המשפט בחן גם האם ניתן לפסוק שכר טרחה על בסיס שיטת אחוזים, הקשורה באופן מסורתי לסעד או פיצוי, במקרים בהם הרשות מפסיקה את פעילות הגבייה שבמחלוקת בעקבות תביעה ייצוגית. בית המשפט קבע כי תובע ייצוגי ובא כוחו חייבים בדרך כלל לפנות לרשות לפני הגשת תובענה ייצוגית. חובה זו מעוגנת בעקרונות המשפט המינהלי ומטרתה לקדם יעילות, הגינות והתנהלות תקינה הן של התובעים והן של הרשויות. ההחלטה הכירה בכך שדרישה זו עלולה להציב אתגרים לשמירה על תמריצים להגשת תביעות ייצוגיות, שכן בקשות מוקדמות עשויות לפתור בעיות מבלי לגרור פיצויים כספיים, ובכך להפחית את התמריץ לחלק מהמקרים. עם זאת, בית המשפט הציע כי הבטחת התנהגות הסמכות באופן הוגן ושוויוני כלפי כל חברי הקבוצה יכולה להפיג חלק מהחששות. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי בתי המשפט רשאים להפעיל את שיקול דעתם להפחתת שכר ושכר טרחה אם לא הוגשה בקשה מוקדמת לרשות. גמישות זו חיונית לאיזון בין האינטרסים הציבוריים של ההליך המשפטי לבין המניעים הכלכליים המניעים תביעות ייצוגיות. במצבים בהם רשות מפסיקה מרצון התנהגות בלתי חוקית בעקבות תביעה, בית המשפט רשאי להחיל את שיטת האחוזים בהתבסס על אומדן החיסכון העתידי או הסעד שהיה ניתן, אם כי פסיקות אלה חייבות להתחשב באמות מידה סטטוטוריות שונות ולשמור על כספי הציבור. גישה דקדקנית זו מסמנת התאמה זהירה של החלטות שיפוטיות עם המטרות הכפולות של תובענות ייצוגיות: הגנה על אינטרסים ציבוריים והבטחת צדק לתובעים הפועלים בחריצות לאכיפת החוק.