ה"ת 46534-07-20

תקציר

התיק סובב סביב רכב שנתפס על ידי המשטרה במהלך חקירת שוד. בעל הרכב, שלא היה חשוד בתיק, ביקש את החזרתו מבית משפט השלום בירושלים, שהורה תחילה למשטרה להחזיר את הרכב. עם זאת, בעקבות תשובת המדינה כי הרכב נחוץ כראיה ויש לטפל בו בבית המשפט המחוזי בירושלים, סגר בית משפט השלום את התיק, והציע לבעליו להגיש בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגיש הבעלים בקשה לבית המשפט המחוזי בבקשה להשבת רכבו לאלתר, ולחילופין פיצוי בגין ערכו והוצאות נוספות. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט המחוזי הייתה האם יש לו סמכות עניינית לדון בבקשה להחזרת הרכב לאחר הגשת כתב האישום בתיק השוד. בית המשפט קבע כי על פי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת סדר הדין הפלילי, ככלל, בקשות להחזרת תפיסות, שלא הוגשו כראיות, מצויות בסמכותו של בית משפט השלום. אלא אם נאמר אחרת, לבית משפט השלום יש סמכות לדון בבקשות כאלה ולהורות מה לעשות עם התפיסות. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שמסקנה זו נתמכת בלשון הפקודה, במהות ההליך ובעקרונות כלליים של המשפט הפלילי. בנוסף, התייחס בית המשפט להתנהלות הצדדים בהליך בבית משפט השלום וציין כי המדינה לא ערערה ולא ביקשה עיון חוזר בהחלטות בית משפט השלום שהורו על החזרת הרכב, אלא בחרה להתעלם מהן. עוד קבע בית המשפט כי החלטות בית משפט השלום לא בוטלו ולכאורה הן עדיין תקפות. בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי כי אין לו סמכות עניינית לדון בבקשה להחזרת הרכב, ועל כן הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע כי החלטת בית משפט השלום מיום 18.5.2020, המורה על החזרת הרכב, עומדת בעינה, והמדינה מחויבת לעמוד בה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 6.8.2020.