ערר 8029-08-22

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעורים בעניין הפטור מתשלום היטל השבחה בגין דירות מגורים. הדיון נסוב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, המעניק פטור לבנייה או הרחבה של דירות מגורים עד 140 מ"ר למגורי המחזיק בקרקע. פסיקותיו הקודמות של בית המשפט העליון פירשו פטור זה בצמצום, והגבילו אותו למקרים בהם קיימת זהות בין המחזיק במקרקעין לבין משלם ההיטל, במטרה חברתית לסייע לאזרחים לשפר את תנאי דיורם. במקרה הנוכחי, המערערים הם חברים חדשים בקיבוץ, אשר נקלטו לאחר המועד הקובע הרלוונטי ומבקשים לבנות בתים חדשים על אדמות הקיבוץ. מאחר שלא הייתה להם זיקה לקרקע במועד הקובע, הם אינם זכאים לפטור הסוציאלי. בנוסף, פסק הדין דוחה את הטענה החלופית ל"פטור" בדבר 160 המ"ר הראשונים לפי סעיף 21 לתוספת השלישית, שכן המערערים אינם עומדים בקריטריונים. סעיף זה חל באופן ספציפי על קרקעות ישראליות שהוחכרו במשך דורות לשימוש חקלאי, והמערערים אינם יכולים להוכיח כי הקיבוץ אינו רשאי לנצל את הקרקע על פי ייעודה החדש. פסק הדין מדגיש כי היטל ההשבחה מוצדק וכי הסכמות המערערים לשלמו במקום הקיבוץ תקפות. כל ערר נדרש לשלם לוועדה המקומית הוצאות בסך 2,000 שקל.