עב"ל 472/07

תקציר

פסק הדין מתמקד בתיחום המשפטי בין תפקידי פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי, בית הדין והוועדה הרפואית בנושא פגיעות וליקויים בעבודה. על פי חוק הביטוח הלאומי, פקיד התביעות או בית הדין מחליטים אם מדובר באירוע של פגיעה בעבודה, ואילו הוועדה הרפואית קובעת את הקשר הסיבתי ואת דרגת הנכות. במקרה זה, לקות השמיעה של המערערת הוכרה על ידי בית הדין כפגיעה בעבודה על סמך חוות דעת מומחה, אך הוועדה הרפואית לעררים שללה לאחר מכן את הקשר הסיבתי, החורג מסמכותה. זאת, בניגוד לעיקרון לפיו ועדה רפואית אינה יכולה לבטל את הכרת בית הדין או פקיד התביעות בפגיעה בעבודה. לפיכך, הוחל בעניינו של המערער להיבחן מחדש על ידי ועדה רפואית אחרת לעררים על מנת לקבוע כראוי את דרגת הנכות, תוך הקפדה על ההכרה הקבועה בפגיעה בעבודה. על הוועדה להתחיל מנקודת ההכרה, להכיר במצבו של המערער כקשור לעבודה ולהימנע מערעור על הקשר הסיבתי. ההחלטה שמה דגש על הקפדה על הנחיות פרוצדורליות וכיבוד גבולות שיפוט בין גופים שונים. כמו כן, פסק הדין מחייב את המוסד לביטוח לאומי לכסות את שכר טרחת עורך דינו של המערער, תוך מתן פתרון כספי בנוסף לתיקון הפרוצדורלי. פסק הדין ממחיש את חשיבות היושרה הפרוצדורלית וההקפדה על תפקידים מוגדרים בהכרעה בתביעות נפגעי עבודה.