עת"מ 766-07-17

תקציר

העותרת התנגדה למספר היבטים של תכנית איחוד וחלוקה. ההתנגדות הראשונה התייחסה לשטח שהוגדר כדרך שלטענת העותר אין לכלול אותו בתכנית. בית המשפט מצא כי אמנם השטח המדובר הופקע שלא כדין ללא פיצויים, אך אין מדובר בתשתית עובדתית לתכנון והשבת זכויות, וטענות העותר בנקודה זו נדחו. עוד נטען בעתירה כי שטח בבעלות המדינה לא היה צריך להיכלל בטבלת האיזון שמעל הקו, שכן הוא נותר מיועד לצורכי ציבור. בית המשפט הסכים עם העותר, קבע כי אין מקום לפצות את המדינה בקרקע מסחרית עבור שטח שנותר בשימוש ציבורי, והחזיר את העניין לוועדה לתיקון הטבלה. בהמשך טען העותר, כי הקצאת החלקה החדשה שלו הייתה צריכה להיות קרובה יותר לחלקה המקורית. בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה בנקודה זו היא סבירה ומבוססת על שיקולים תכנוניים, ולכן לא יתערב. עוד טען העותר כי היה מקום להעלות את שווי אדמתו, אך בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה בנקודה זו הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתה. לבסוף, טען העותר כי היה צריך להפחית פחות משווי החלקה שקיבל במדינה היוצאת בשל מספר השותפים שהיו בבעלותם המשותפת של הקרקע. בית המשפט מצא כי מדובר בעניין של הערכה מקצועית, ולא יתערב בהחלטת הוועדה בנקודה זו. לפיכך נדחו מרבית טענות העותר, והעותר פסק למשיב מס' 1 הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ לעתירה.