בע"מ 4977/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על פסק דין קודם בהסכם גירושין. ההסכם, שנחתם בין הצדדים בשנת 2005, העניק למבקשים זכות לרכוש את חלקו של המשיב בבית מגוריהם או למכור אותו לצד שלישי, ונתן להם גט. משלא רכשה המבקשת את חלקו של המשיב, מונו כונסי נכסים למכירת הבית. המבקש סירב לפנות את המקום וניסה לבטל את הסכם הגירושין בטענה שמצב רפואי קשה מונע ממנו להבין את תנאי ההסכם. עוד טען המבקש כי ההסכם קיפח אותו באופן משמעותי. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקש על הסף, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעור שלאחר מכן. בית המשפט המחוזי קבע כי אין צורך בשמיעת ראיות נוספות וכי נראה כי התביעה מהווה ניצול לרעה של הליכי משפט. עוד נקבע כי המבקשת הבינה את ההסכם ויוצגה בעת חתימתו. יתר על כן, המשיב מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם. לאחר מכן ביקש המבקש מבית המשפט העליון לערער על החלטה זו, אך הבקשה נדחתה מאחר שהבקשה לא עוררה שאלות משפטיות מעבר להיקף המחלוקת בין הצדדים. ההסכם נמצא הוגן, ורצונו של המבקש להישאר בבית נתפס כניסיון לעכב את הבלתי נמנע. בית המשפט העליון אישר גם את החלטות הערכאות הנמוכות יותר בנוגע למשוא הפנים של השופט וההוצאות שנפסקו נגד המבקש. הבקשה נדחתה, וצו מניעה קיים המונע מהמבקש להתקרב לבית נותר על כנו.