בש"א 2373/03

תקציר

המבקש, עובד מדינה בכיר, ביטח את רכבו בחברת הביטוח המשיבה מפני נזקי רכוש במסגרת פוליסת ביטוח רכב פרטי ומסחרי במשקל של עד 4 טון. חבילת הביטוח הבטיחה פיצוי על ירידת ערך, ללא השתתפות עצמית בגין ירידת ערך עקב תאונות. המשיבה לא ציינה בפוליסה כל הגבלה על פיצוי בגין ירידת ערך לכלי רכב שגילם עולה על 9 שנים (פרטי) ו-5 שנים (מסחרי). רכבו של המבקש, שהיה בן למעלה מ-10 שנים, ניזוק כאשר הוצף בחניון. בעוד שהמשיבה פיצתה את המבקש בגין הנזק, היא סירבה לשלם בגין ירידת ערכו של הרכב. המבקש תבע, וביקש לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית בשם כל בעלי הרכב שרכבם לא נבדק בשל ירידת ערך. בית המשפט קבע כי למבקש קמה עילת תביעה אישית, שכן חברת הביטוח לא גילתה בפוליסה כי כלי רכב שגילם מעל 9 שנים אינם מבוטחים בירידת ערך. עם זאת, בית המשפט מצא כי למבקש לא נגרם כל נזק כספי שכן חברת הביטוח לא גבתה פרמיה בגין רכיב ירידת הערך. עם זאת, בית המשפט מצא טעם בטענתו הרחבה יותר של המבקש, לפיה היעדר הגילוי מנע ממנו לקבל החלטה מושכלת לגבי אפשרויות הביטוח שלו. באשר לתנאי הסף לאישור תובענה ייצוגית, קבע בית המשפט כי המבקשת לא עמדה בדרישה כי הגשת תובענה ייצוגית תהיה הדרך העדיפה ליישוב הסכסוך. בהתחשב בסכום המשמעותי של התביעה האישית, לא סביר שהמבקשים, לו היו מודיעים להם על תנאי הפוליסה, לא היו מגישים תביעות פרטניות. עוד ציין בית המשפט כי העובדות של כל מקרה בעל ירידת ערך הן ייחודיות, ולכן תביעה ייצוגית אינה מעשית. עם זאת, בית המשפט מצא כי פסק דין הצהרתי יהווה סעד הולם, שכן הוא לא ידרוש הוכחת נזקים פרטניים ויבטיח את עמידתה העתידית של חברת הביטוח בדרישות הגילוי. לפיכך, בית המשפט אישר את התביעה כתובענה ייצוגית לסעד הצהרתי בלבד. הקבוצה הוגדרה ככלל המבוטחים בעלי רכב פרטי מעל גיל 9 ורכב מסחרי מעל גיל 5 אשר התקשרו בחוזי ביטוח עם המשיב מיום 19.1.2000 ואילך. המשיב חויב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין בגין שלב ההסמכה, בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ.