ע"א 281/61

תקציר

המחלוקת בין משה שלוסר ליעקב כץ, תושבי נווה ירק, נסובה סביב זכות קדימה באדמתו של כץ, ששימשה את שלוסר לגישה לרכושו שלו. בית משפט השלום דחה את בקשתו של כץ לצו מניעה שיחסום את מעברו של שלוסר, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו. התיק מגיע כעת לבית המשפט העליון בערעור. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי הנשיא אולשן, דוחה את הערעור ומאשר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קובע כי בעוד שצווי מניעה נתונים לשיקול דעת, הן על התובע והן על הנתבע לבסס את זכויותיהם בפני בית המשפט. כתובע, לכץ יש זכות להחזיק בשטח שבמחלוקת, וחסימת המעבר לא תפגע בכל זכות קדימה חוקית. הנתבע, שלוסר, אינו מצליח להוכיח זכות כזו, כאשר טענותיו המבוססות על הכרח ומנהג חסרות שחר. אין ראיות לקיומו של הסכם קיבוצי המתיר מעבר, ובית הדין מסרב לכפות הסדר של "רצון טוב". יתר על כן, התערבותו של בית המשפט המחוזי בשיקול דעתו של בית משפט השלום מוצדקת כאשר היא מבוססת על שיקולים משפטיים, ולא רק מוסריים. פסק הדין מדגיש כי עקרונות השוויון אינם גוברים על זכויות משפטיות, וזכויות החזקה של התובע אינן מושפעות ממצוקת הנתבע. בכך מצטרף בית המשפט העליון להחלטת בית המשפט המחוזי ליתן את צו המניעה, ומגיע למסקנה כי יש לקיים את זכויותיו החוקיות של התובע, והערעור נדחה.