בג"צ 8928/06

תקציר

במקרה של חלוקת נכסים לאחר התרת נישואין עקב בגידה לכאורה, נדרש בית המשפט להכריע האם בגידה מהווה "נסיבה מיוחדת" המצדיקה חריגה מהסטנדרט של חלוקת נכסים שוויונית לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. העותר והמשיב מס' 2 נישאו בשנת 1985, ובמסגרת הליכי גירושין טען המשיב מס' 2 כי בגידתו של העותר מצדיקה את הרחקתה משיתוף בנכסים שצבר. בתחילה, בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע קבע כי יש לחלק את הנכסים שנצברו במהלך הנישואין באופן שווה, ללא קשר לבגידה, שכן המשפט האזרחי אינו מעניש על בגידה על ידי תפיסת זכויות רכושיות. עם זאת, בערעור קבע בית הדין הרבני הגדול ברוב דעות כי בגידה מהווה "נסיבות מיוחדות", המאפשרות לכל אחד מבני הזוג לשמור על זכויות שנצברו בנפרד במקום העבודה. על החלטה זו הוגש ערעור, מה שהוביל לעתירה בה נטען כי בית הדין הרבני הגדול סטה מפסקי דין מבוססים הקובעים כי בגידה אינה שוללת זכויות קניין. הטיעון הדגיש כי בגידה, אף שהיא ראויה לגינוי, אינה צריכה להשפיע על זכויות פיננסיות הנתפסות בנפרד מניהול כלכלי כושל. המשיבה מס' 2 טענה מנגד כי מערכות משפט שונות עשויות לפרש את חוק יחסי ממון באופן שונה ולהגן על הקביעה כי זכויות חברתיות אינן רכוש משותף. בסופו של דבר, העתירה היטיבה עם העותר, וקבעה חלוקה שוויונית, שכן בגידה לבדה אינה מצדיקה סטייה משיתוף הוגן בנכסים על פי החוק, ובכך מחזקת פסיקה קודמת הנמנעת מהשוואת בגידה לענישה כלכלית. בית המשפט הדגיש כי התנהגות אישית בלתי הולמת אינה צריכה להניע חלוקת נכסים בלתי שוויונית ופסק לעותר הוצאות משפט.