עב"ל 342/06

תקציר

הערר, שהוגש על ידי רחל אסרף, מבקש להכיר בליקוי השמיעה שלה כפגיעה בעבודה או כמחלת מקצוע לפי חוק הביטוח הלאומי. הערעור מגיע בהמשך לפסיקה קודמת של בית המשפט האזורי בנצרת, שדחה את תביעתו של אסרף. המקרה סובב סביב דעות סותרות של שני רופאים. ד"ר נחמה אורי, שמונתה על ידי בית הדין האזורי כיועצת רפואית, סברה כי ליקוי השמיעה התחושתי-עצבי הקל של המערערת הושפע רק במעט מתנאי עבודתה, וייחסה אותו בעיקר לגורמים אחרים כגון גיל. מנגד, ד"ר פרדיס, שחוות דעתה נתבקשה על ידי המוסד לביטוח לאומי, סברה כי קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של אסרף לבין סביבת עבודתה. בא כוח המערערת טען לקבלת חוות דעתו של ד"ר פרדיס, ואילו בא כוח המשיב טען כי המערערת לא הוכיחה די הצורך את הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין לקות השמיעה. לאחר ששקל את שני הצדדים, החליט בית המשפט לצדד בחוות דעתו של ד"ר אורי, ומצא אותה מפורטת ומנומקת יותר מזו של ד"ר פרדיס. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על הפסיקה הקודמת וקביעה כי לא התקיימו התנאים להכרה בליקוי השמיעה של אסרף כמחלת מקצוע. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ולא נפסקו הוצאות.