רע"פ 404/17

תקציר

הערעור מתייחס לשני תיקים נפרדים נגד המערער. במקרה הראשון הורשע המערער במרמה ובזיוף; בשני, של איומים. המערערת ביקשה לאחד את הדיונים בשני התיקים, וניתנה על ידי בית משפט השלום. בית המשפט הורה על עונש אחד לשני המקרים, תוך פירוט העונשים האישיים לכל מקרה אך הטלת עונש כולל אחד. המדינה ערערה על גזר הדין בפרשת המרמה, ובית המשפט המחוזי החמיר את העונש. לאחר מכן הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי שני המקרים אוחדו למעשה ולכן יש לראות את העונשים כאחד, דבר שיהפוך את גזר דינו של בית המשפט המחוזי לבלתי חוקי. שופטי בית המשפט העליון מסכימים עם טענת המערער כי יש לשקול את העונשים כאחד, בהינתן שהדיונים אוחדו והוטל עונש אחד כולל. עם זאת, השופטים מוצאים כי שגה בית משפט השלום כשהורה על איחוד הדיונים לאחר שהמערער כבר הורשע, דבר שאינו מותר על פי החוקים הרלוונטיים. עם זאת, בהתחשב בכך שהמדינה הסכימה לאיחוד, היא אינה יכולה כעת לטעון כי יש לדון בעונשים בנפרד. מסקנת השופטים היא כי יש לגזור את העונש בגבולות הקבועים בחוק באותה עת - שישה חודשי מאסר בסך הכל, מתוכם ארבעה חודשים ירוצו מאחורי סורג ובריח - ולהפחית את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי בחודש אחד. יתר רכיבי העונש (עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס) נותרו בעינם. עיכוב הביצוע מבוטל, והמערער ירצה את ארבעת חודשי המאסר שנגזרו עליו לאחר השלמת ריצוי העונש בהליך הנוסף הנזכר בפסק הדין.