ע"א 8193/21

תקציר

המשיב ביקש לדחות את הבקשה, בטענה כי היא מעידה על היעדר חשש ממשי למשוא פנים מצד המערערת, שגילתה כלפיה סבלנות וסובלנות. המשיב הוסיף וטען, כי רבות מטענות המערער חסרות שחר. באשר לטענות המערער כי ההרכב לא הכריע בכמה מבקשותיו, ציין המשיב כי טענות אלה אינן מבוססות וכי המערער אף הרחיב את הסדרי השהות של המערער עם הקטינים. עוד טען המשיב כי תחושות ההטיה של המערער הן סובייקטיביות ואינן מצדיקות את פסילת הפאנל. המערער טען כי החלטת ההרכב לדחות את בקשת הפסילה אינה מנומקת ואינה עומדת בדרישות החוק. עוד טען כי המשיב פירש לא נכון את בקשותיו וכי מטרתו להגן על הקטינים מפני אלימות ולהבטיח את חשיפתם לשני הוריהם. לטענת המערערת, ההרכב חרג מהזהירות והמתינות הנדרשות בהחלטותיו ובהצהרותיו, ויצר חשש ממשי למשוא פנים בהליכים עתידיים. בית המשפט הכיר בכך שהמשיב לא סיפק נימוק ראוי לדחיית בקשת הפסילה והסכים עם טענות המערער בדבר היעדר הנמקה של הוועדה. עם זאת, בית המשפט ציין כי היעדר הנמקה לבדה אינו מצדיק את פסילת הפאנל. בית המשפט בחן את התבטאויות ההרכב ומצא כי הן חרגו מהזהירות והמתינות הנדרשות, ובפרט מהאמירות שיוחסו למערערת בנוגע להורותו של המשיב. בית המשפט הגיע למסקנה כי התבטאויות אלה, הנוגעות ישירות להליכים התלויים ועומדים, מצדיקות העברת התיק להרכב אחר לדיון נוסף, בעיקר כדי לשמור על מראית עין של צדק. בסופו של דבר התקבל הערעור, וההליך הועבר להרכב אחר. בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב בייצוגו העצמי של המערער ובייצוג הסיוע המשפטי של המשיב. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשת המערער לצרף את החלטת נציב קבילות הציבור לשופטים, שכן היא אסורה על פי חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002. פסק הדין ניתן ביום 7.2.2022.