בע"מ 3584/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מחלוקת משפטית מורכבת על הבעלות על זכויות קניין. בפסק הדין המקורי, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, נקבע כי המשיבים, שהיו הוריו של אחד המבקשים, העניקו למבקשים זכויות בנכס במתנה על תנאי. עם זאת, מאחר שהתנאי לא התקיים, עמדו המשיבים על זכותם לשלול מהמבקשים רשות להתגורר במקום. בית המשפט המחוזי דחה נימוק זה אך הסכים עם התוצאה וקבע כי המשיבים הם הבעלים החוקיים של הנכס. בית המשפט ביסס את החלטתו על הטענה כי המשיבים רכשו את הנכס ורשמו אותו על שם המבקשים בנאמנות, כדי לאפשר למבקשים ליטול הלוואה. הדבר אושר בהסכם מאוחר יותר שנחתם בין הצדדים. המבקשים טענו כי הסכם זה נחתם תחת לחץ ודינו להתבטל. לאחר מכן ערערו המבקשים על החלטה זו, בטענה כי לא ניתנה להם הזדמנות הוגנת להתגונן מפני טענת הנאמנות, שלא הועלתה על ידי המשיבים עצמם. עוד טענו כי הראיות מצביעות על נרטיב פשוט של מתנה שהעניקו המשיבים למבקשים, וכי יש לבטל את ההסכם המאוחר. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה. בית המשפט קבע, כי למרות שהבסיס המשפטי להחלטה לא הוזכר במפורש בכתבי הטענות, התשתית העובדתית הוצגה על ידי המשיבים בכתב תביעתם, והמבקשים יכלו להתייחס אליה. יתר על כן, למבקשים כבר היו שתי הזדמנויות להציג את טיעוניהם ולהגיב לראיות, ופסק הדין לא גרם לעיוות דין. לפיכך, נדחתה בקשת רשות הערעור בגלגול שלישי זה.