ת"א 67461-02-20

תקציר

התובעת, שרכשה בושם מהנתבעת, הגישה תביעה נגד הנתבעת, בטענה כי הבושם מזויף ומקולקל, דבר שפגע בשמה הטוב וגרם לה לעוגמת נפש. התובע, עוסק במקצועו, תבע פיצוי בגין עוולות צרכניות, עוגמת נפש ולשון הרע, לצד פיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק. עם זאת, השופט פסק לטובת הנאשם. השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לכך שהבושם מזויף, ומאחר שטענת הזיוף נכשלה, כך גם הטענה לעוולות צרכניות. בנוסף, ציינה השופטת כי התובעת רכשה את הבושם למטרות עסקיות, ולכן אינה זכאית לפיצויים לדוגמה השמורים לצרכנים פרטיים בלבד. באשר לתביעת לשון הרע קבעה השופטת כי הפרסום המדובר לא השפיל או ביזה את התובע אלא הביע אמפתיה וזלזול בזייפן. השופטת הדגישה גם את חוסר המידתיות של התנהלות התביעה, עם הוצאות העולות בהרבה על עלות הרכישה, וציינה כי מעשיו של התובע היוו ניצול לרעה של ההליך המשפטי. משכך, דחתה השופטת את התביעה על כל היבטיה והורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 28,000 ₪.