תו"ב 55017-05-12

תקציר

הנאשמים הורשעו בשימוש בחלקת קרקע ללא היתר. נאשם 1 הורשע בחבות בעלות, ואילו נאשם 2, בנו של נאשם 1, נמצא אשם בבעלות על הקרקע ופעל מכוח כוחו של נאשם 1. הקרקע, שיועדה לשימוש מחסן בלבד, שימשה כיחידת מגורים. בית המשפט מצא כי בעדותו של נאשם 2 היו מספר סתירות וכי שני הנתבעים היו מודעים לכך שהשימוש במקרקעין חרג מהמותר. המאשימה הדגישה את היעדר כל פעולה שנקטו הנאשמים להכשרת השימוש בקרקע בעקבות הגשת כתב האישום, את עומס התשתיות שנגרם כתוצאה מהבנייה הבלתי מורשית ואת הרווח הכלכלי שנוצר ממנה. הנאשמים הורשעו גם בעבירה דומה במקרה אחר, דבר המצביע על דפוס התנהגות. כגורמים מחמירים, בית המשפט התחשב בהיעדר הליכי רישוי, בהרשעה הקודמת וברווחים הכספיים שהופקו מהעבירה. הנסיבות המקלות כללו את מצבם הבריאותי הרעוע של שני הנאשמים, את נסיבותיהם המשפחתיות ואת התקופה הקצרה יחסית שבה שימשה הקרקע למגורים. בסופו של דבר הוטל על הנאשמים צו הפסקה והפסקה, החל מיום 1.2.2015, וקנס של 15,000 ₪ כל אחד, שישולם בתשלומים. בנוסף, שני הנאשמים נדרשו לחתום על התחייבות שלא לבצע הפרות נוספות במשך תקופה של שנתיים.