בש"פ 5710/14

תקציר

הכרעת הדין המדוברת קשורה להחלטה האם לשחרר קטין שביצע עבירות של התפרעות ויידוי אבנים כחלופת מעצר. הערעור, שמטרתו לערער על צו השחרור, נדחה על ידי בית המשפט. השופט מדגיש כי יש לבחון כל מקרה של קטינים לגופו, בהתחשב בנסיבות הספציפיות ובהמלצות שירות המבחן. במקרה זה, בית המשפט נותן עדיפות לשיקום וסבור כי מעצר אינו דרך הפעולה הטובה ביותר. יש להעדיף שיטות חלופיות שפגיעתן פחותה, כגון השחרור עליו הורה בית המשפט המחוזי. החלטה זו נתמכת בהערכת שירות המבחן את יכולתו של המשיב לעמוד בתנאי השחרור, הכוללים פיקוח של מפקחים, וכן בנסיבותיו המשפחתיות של המשיב ובפיקדון הכספי שנדרש על ידי בית המשפט. יתר על כן, הקרבה הגיאוגרפית בין מקום ביצוע העבירה לבין ביתו של המשיב, אף שבדרך כלל מהווה סיבה לדאגה, מתמתנת במקרה זה על ידי הרוגע ואופי העבודה הקשה של המשפחה. השופט מתייחס גם לפסיקה קודמת, ומדגיש כי בית המשפט אינו מחויב להמלצות שירות המבחן וכי ניתן לבקש דיון חוזר בהחלטה בבית המשפט הפרוצדורלי במועד מאוחר יותר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמשיב מתבקש לשחרור מיידי בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.