ע"א 238/79

תקציר

נסוב התיק סביב תביעת תגובה שהוגשה נגד חברת ביטוח בעקבות פריצה למפעל של המשיב. פוליסת הביטוח הגבילה את הפיצוי עבור כל אחד משבעת הפריטים המבוטחים. תביעת המשיב חרגה מגבולות הפוליסה, אך חברת הביטוח המערערת הודתה בחלק ממנה. המשיב ביקש את יתרת הסכום המגיע לו בתביעה נפרדת. הערכאה הנמוכה יותר פסקה לטובת המשיב, ובית המשפט המחוזי אישר, אם כי נימוקי שתי הערכאות היו שונים. השאלה המרכזית בערעור זה היא האם טענת המשיב מהווה פיצול סעדים שונים לפי תקנה 45 או 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, או שמא מדובר בשתי עילות תביעה נפרדות. השופטת בן-פורת והשופט בכור מסכימים כי מדובר בפיצול סעדים לפי תקנה 46 ולא בשתי עילות תביעה נפרדות. עוד הם מסכימים כי יש לאפשר למשיב לתבוע את הסכום שבמחלוקת בנפרד, אך מטעמים שונים. החלטתה של השופטת בן-פורת מתבססת על כך שהודאת המערער מהווה עילת תביעה עצמאית, ואילו השופט בכור רואה בסכום ההודאה סעד נפרד שיש לשלמו לאלתר. השופט ח' כהן, לעומת זאת, טוען כי טענות חברת הביטוח עומדות בסתירה לפוליסה שניסחו, המבחינה בין סעדים המבוקשים בבית המשפט לבין סעדים המובאים לבוררות, ובכך מאפשרת פיצול סעדים. פסק הדין דוחה את הערעור ומתיר למשיב לתבוע את הנזקים שבמחלוקת בתביעה נפרדת, תוך פסיקת הוצאות למשיב.