רע"פ 2509/22

תקציר

השופט דחה את בקשת רשות הערעור של המבקש בתיק זה. הבקשה, שנראה כי היא סובבת סביב בעלות על כלב, לא עמדה בקריטריונים של מקרים חריגים, שכן מדובר בעניינים פרטיים הנוגעים רק לצדדים המעורבים. טענות המבקש כבר נדונו ונדחו על ידי שתי ערכאות, ובבקשה הנוכחית אין כל מידע חדש המצדיק עיון נוסף. בנוסף, לגופה של הבקשה אין כדי לתמוך במתן רשות ערעור. על פי ממצאי בית משפט השלום, המבקש היה הבעלים של הכלב המדובר, שכן הוא הוחזק בחצר ביתו וטופל על ידו. זאת ועוד, מעשיו של המבקש היוו רשלנות, שכן הוא איפשר לכלב מגזע מסוכן לשהות בחצר ביתו ללא השגחה, אף שידע כי השער נפתח מעצמו. אי ידיעתו של המבקש לגבי גזע הכלב אינה פוטרת אותו מאחריות. השופטת דחתה גם את טענת המבקש להגנה מפני צדק, שכן הכשלים הנטענים בחקירת המשטרה לא פגעו בעקרונות הצדק או ההגינות, ומציאת בעליו של הכלב לא הייתה מפחיתה מאחריותו של המבקש. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי אין עילה לערעור ולכן דחה את הבקשה.