עת"מ 22085-01-11

תקציר

השופט, ד"ר קובי ורדי, שקל בכובד ראש את הראיות והטיעונים שהועלו בעתירה הנוגעת להליך בקשת המקלט בישראל ובבקשות לצווי ביניים שימנעו את הרחקת העותרים מהארץ. העתירה מערערת על הנוהל החדש לטיפול במבקשי מקלט, שנכנס לתוקף ב-2 בינואר 2011, וטוענת כי אין להחיל אותו רטרואקטיבית על בקשות שהוגשו לפני מועד זה. היא גם מעמידה בסימן שאלה את תוקפו של סעיף 4 לנוהל החדש, המאפשר דחייה על הסף של בקשות לאחר ראיון בסיסי. העותרים טוענים כי הנוהל החדש אינו סביר ואינו מידתי, ומבקשים להחיל את הנוהל הישן על עניינם. לחילופין, הם מבקשים לבטל את החלטת המשיב לדחות את בקשות המקלט שלהם בישראל, בטענה כי גירושם לארץ מוצאם יהווה סכנה לחייהם. מאות עתירות דומות הוגשו, מה שהוביל את השופט לתת החלטה כללית בהיבטים המשפטיים שהועלו ולאחר מכן להחיל פסק דין זה על העובדות הספציפיות של כל מקרה. השופט פותח בסיכום ההוראות הרלוונטיות של האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) ופסק דין אלטאי, הקובע כי אין לגרש אנשים מישראל למקום שבו נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם. לאחר מכן משרטט השופט את הנוהל הישן לטיפול בבקשות מקלט, שכלל סינון ראשוני על ידי נציבות האו"ם לפליטים והמשך טיפול על ידי ועדה מייעצת, ואת הנוהל החדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר ורגיש יותר בזמן. השופט מסכם כי יש להתייחס לבקשות לצווי ביניים באופן הבא: (א) עתירות חסרות כל שחר בעליל, כגון עתירות המבקשות שהות נוספת בארץ או עתירות של מסתננים/שוהים ללא ראיות לסכנת חיים, דינה להידחות על הסף. (ב) במקרים שהם לכאורה מהותיים ומצביעים על סיכון חיי העותר, יש ליתן צו ביניים ולקבוע מועד לדיון. (ג) מקרים אחרים יידונו לגופו של עניין, תוך נטייה למתן צווי ביניים מטעמי מאזן הנוחות, שיבטיחו כי מבקשי מקלט לא יגורשו בטרם יוכרעו בעתירותיהם. (ד) החלטות ספציפיות יתקבלו לבקשות פרטניות. במקרה הספציפי הנדון, נמצא כי העותר, אזרח פיליפיני, לא היווה איום אמין על חייו. השופט מציין כי העותר שהה בישראל תשע שנים, והגיש בקשת מקלט רק לאחר שפג תוקפה של אשרת העבודה שלו. הבקשה נבעה ממניעים כלכליים וללא פרטים או ראיות ספציפיות שיתמכו בטענה לסכנת חיים. יתר על כן, העתירה דומה מאוד לעתירות אחרות שהוגשו על ידי אותו בא כוח, וחסרות אמינות. לפיכך, השופט פוסק כי עתירה זו נדחית על הסף, ללא כל צורך שהמשיב ייתן תשובה עניינית. השופטת מדגישה כי הוצאות אישיות של עורכי דין לא ייגבו, גם במקרים של דחייה על הסף, ומצפה מנציגיה המשפטיים לבחור בקפידה תיקים ראויים, נוכח ריבוי העתירות הדומות. החלטה זו, נוכח היעדר סכנת חיים וחוסר הצדק של העתירה, היא סופית.