פש"ר 2686/07

תקציר

בית המשפט החליט להיעתר לבקשת החייב להפטר לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל, ובכך לשחרר אותו מהליכי פשיטת רגל שנפתחו נגדו. הבקשה נתמכה על ידי הנאמן, שטען כי אין תועלת בהמשך ההליך. עיקר ההתנגדות לבקשה הגיעה ממס הכנסה, הנושה העיקרי של החייב, שטען כי לא נמסר לו על הסכם הפשרה שהושג בין הנאמן לחייב, וכי הסכום שהופקד על ידי החייב במסגרת ההסכם אינו מספיק. בית המשפט דחה את טענות מס הכנסה, וקבע כי סכום הפשרה היה סביר וכי למחלקה ניתנה הזדמנות להביע את התנגדותה במהלך הדיון. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי על הנושים לצפות כי החייבים עשויים לקבל הפטר בשלב מסוים, וכי פירעון מלא של החובות אינו סביר. באשר לתום ליבו של החייב, בית המשפט הכיר במשמעותו אך מצא כי החובות המדוברים נבעו מעבירות מס הכנסה שבוצעו 14 שנים לפני הליך פשיטת הרגל, בגינן כבר ריצה החייב את עונשו. כך, קבע בית המשפט כי מעשיו הקודמים של החייב אינם מצדיקים שלילת פיטורים, במיוחד בהתחשב בגילו המתקדם ובמצבו הבריאותי. צו הפיטורים הוצא בהעדר הצדדים ביום 7.7.2014.