ת"צ 40845-11-23

תקציר

## ניתוח משפטי של הסתלקות מבקשת אישור תובענה ייצוגית ניתוח זה בוחן את החלטת בית המשפט בנוגע לבקשה לסגת מבקשת אישור תובענה ייצוגית, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים הנגזרים מהטקסט שסופק. **I. המסגרת המשפטית לנסיגה** הוראת הליבה המשפטית המסדירה הסתלקות מהליכים ייצוגיים היא **סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות**. סעיף זה קובע תהליך דו-שלבי מחמיר למשיכות כאלה, שניהם דורשים אישור בית משפט: * **שלב 1: אישור הסתלקות ופיצויים:** המבקש, התובע המייצג או הנציג אינם יכולים לסגת מבקשת אישור או תביעה ייצוגית ללא אישור בית המשפט. באופן מכריע, הם גם אינם יכולים לקבל כל טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, מהנתבע או מכל אדם אחר בקשר למשיכה, אלא אם כן בית המשפט מאשר זאת. בבואו להחליט על הטבות כאלה, בית המשפט שוקל: * האם הבקשה הראתה עילת תביעה *לכאורה* אם הוגשה לפני אישור אישור ייצוגי. * התועלת שהבקשה או התובענה הייצוגית הביאו לחברי הקבוצה. * **שלב ב': מינוי נציגים חלופיים:** אם בית המשפט מאשר את פרישתם של כל המבקשים או התובעים המייצגים, או אם נמצא כי הם אינם מסוגלים להמשיך, בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לאפשר הגשת בקשה למינוי נציגים חדשים. שלב זה גם מאפשר לבית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר החלפת נציגים פוטנציאלית, במיוחד אם הדבר מוצדק על ידי הנסיבות ושלב ההליך. שיקול דעתו של בית המשפט בשלב זה הוא רחב, שכן הוא "רשאי" לפעול בעניינים אלה בלבד, מה שמעיד על סמכות שיקול דעת ולא על חובה מחייבת. **השני. שיקול הדעת של בית המשפט וההיבטים הפרוצדורליים** לבית המשפט יש **שיקול דעת רחב** בהחלטה אם להיענות או לדחות בקשת נסיגה. שיקול דעת זה מודגש בסעיף 16(ד)(1) שעניינו הסתלקות בשלב בקשת האישור, כאשר בית המשפט "רשאי" הן להתיר הגשת בקשות לנציגים חדשים והן להורות על הודעה לציבור. כמו כן, הטקסט מדגיש את המתח בין פרשנות מילולית של **תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010**, המציעה חובה לפרסם הודעה על בקשת הסתלקות עם הגשתה, לבין פרשנות הפסיקה. הפסיקה, שהוזכרה במפורש בפרשת הר-עוז ו*היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ*, קבעה כי תקנה 11(ב) אינה שוללת את שיקול דעתו של בית המשפט לאשר הסתלקות מבלי להורות על פרסום או הודעה כאמור לגורמים ספציפיים. מדובר בחידוש שיפוטי בפרשנות תקנות פרוצדורליות כך שיתאימו לסמכויות שיקול הדעת הכוללות המוענקות על ידי החוק העיקרי. **השלישי. נימוקי האישור במקרה הנוכחי** החלטת בית המשפט לאשר את בקשת ההסתלקות במקרה הספציפי הזה מבוססת בעיקר על הממצאים הבאים: * **תיק חלש לכאורה:** בית המשפט, בשלב מקדמי, העריך את סיכויי התביעה כ"לא צפויים להיות גבוהים". הערכה זו התבססה על טענות הנתבע, שהמבקש לא הכחיש, והציע כי: * הסכמת המשתמש לאיסוף הנתונים והשימוש בהם התקבלה באמצעות הסכם המשתמש, שמשתמשים חדשים חייבים לקבל כדי לשחק במשחק. * הסכם המשתמש הכיל פרטים נחוצים בנוגע לאיסוף הנתונים והשימוש בהם. * הסכם המשתמש קבע כי המשתמשים חייבים להיות מבוגרים או לקבל הסכמה ממבוגר אחראי. * למשתמשים הייתה היכולת לשנות את ההסכמה, לשלוט באיסוף הנתונים באמצעות הגדרות וליישם בקרת הורים. * משתמשים יכולים לנהל את הגדרות הצ'אט ולחסום משתמשים אחרים. * **עילות תביעה מיושנות:** בית המשפט מצא ממשות בטענות הנתבעים כי עילת התביעה האישית של המבקש ושל חברי קבוצה אחרים התיישנה, מה שהפך את הטענות לחסרות בסיס. * **אין תועלת לחברי הקבוצה:** בהתחשב בתיק החלש לכאורה ועילות התביעה המיושנות, בית המשפט הגיע למסקנה כי איתור מבקשים חלופיים יגרור עלויות מבלי לייצר תועלת משמעותית. לפיכך, הוא ראה בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות מיותר. **הרביעי. תקנון אגרות וטעמים מיוחדים לפטור** ההחלטה מתייחסת גם לתשלום אגרות בית משפט. בעוד שתקנה 7(א)(4) לתקנות האגרות** קובעת בדרך כלל כי מבקש ישלם את החלק השני של האגרה עם אישור הסדר הסתלקות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, היא מאפשרת חריגים. לבית המשפט שיקול דעת לפטור מבקש מתשלום זה, כולו או חלקו, מ"טעמים מיוחדים". במקרה זה, מצא בית המשפט עילה מיוחדת לפטור את המבקש מתשלום החלק השני של אגרת בית המשפט. זאת בשל הגשת בקשת ההסתלקות בשלב מוקדם מאוד של ההליכים, לפני הגשת התגובות וקיום דיונים כלשהם. ביטול מוקדם זה חסך זמן שיפוטי משמעותי, ובכך מהווה סיבה מיוחדת לפטור. **V. סיכום** החלטת בית המשפט להיעתר לבקשה לסגת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית, לדחות את תביעתו האישית של המבקש ולפטור את המבקש מתשלום החלק השני של אגרת בית המשפט מעוגנת ביישום יסודי של סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות והתקנות הרלוונטיות. הניתוח מדגים את שיקול דעתו הרחב של בית המשפט בעניינים אלה ואת יכולתו לחרוג מפרשנות פרוצדורלית נוקשה כאשר הנסיבות והיעילות השיפוטית מצדיקות זאת. המסקנה העיקרית היא שבעוד שקיימת מסגרת סטטוטורית למשיכות, יישומה כפוף לשיקול דעת שיפוטי, במיוחד בכל הנוגע להערכת גופה של התביעה והשלב הפרוצדורלי של ההליך.