ת"א 7570-02-22

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תאונת בנייה שבה נהג מחפר נפגע מנפילת סלע. המחלוקת העיקרית היא האם התאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, אשר יקבע מי יהיה האחראי לנזקים. השופט בוחן בדקדקנות את נסיבות התאונה. נקבע כי הסלע לא נפל ישירות על הקורבן, אלא ככל הנראה התגלגל מטה מערימת חומרים שהושלכה על ידי משאית מפרקית (firkit). גרסתו הראשונית של הקורבן לאירועים, שניתנה זמן קצר לאחר התאונה, רמזה על קשר זמני בין דליפת החומר של הפירקיט לבין הידרדרות הסלע, שהשופט מוצא אמין יותר מעדותו לאחר מכן. בשל הימנעותו של התובע מלהפריך גרסה זו ואי הופעתם של עדי מפתח, מקבל השופט את גרסתה העובדתית של ההגנה. על פי זה, הסלע נפל מהפירקיט בשל הכוח המכני של הרכב שהטה את ארגז המטען שלו, ואז התגלגל למטה ופגע בקורבן. לאחר קביעת העובדות, השופט עובר לסיווג המשפטי של התאונה. חוק הפיצויים קובע חזקה כי אירוע שנגרם כתוצאה מניצול כוח מכני של רכב הוא תאונת דרכים. השופט מפרט את התנאים לתחולתה של חזקה זו, לרבות המטרה הכפולה של הרכב (הובלה ופריקה מכנית), הרכב שמר על ייעודו המקורי וקיומו של קשר סיבתי בין השימוש בכוח המכני לבין הנזק. השופט מגיע למסקנה כי הפירקיט עומד בתנאים אלה, והחזקה עומדת בעינה. לפיכך, התאונה נחשבת לתאונת דרכים, ותביעת התובע נדחית. השופט פוסק גם את ההוצאות, ומורה לתובע לשלם לכל אחד מהצדדים האחרים סך של 21,000 ₪ בתוך 30 יום.