ו"ע 20906-12-17

תקציר

הערעור נסוב סביב רכישת נכס, האם הוא נחשב לדירת מגורים או קרקע, ולאחר מכן, מס הרכישה החל. המערערת טוענת כי רכשה ממוכר זכויות בלתי מוגדרות במקרקעין, אשר יש לחייבן במס כקרקע. עם זאת, הוועדה קובעת אחרת. לטענת הוועדה, המערערת, בכך שנכנסה לנעליו של המוכר, ירשה את כל הזכויות והחובות הקשורות במקרקעין, לרבות הסכמים עליהם חתם המוכר. משמעות הדבר היא כי המערערת רכשה דירת מגורים במסגרת קבוצת רכישה. מסקנה זו נתמכת עוד יותר בחומר הראיות, ממנו עולה כי המערערת ובא כוחה הבינו כי מדובר בדירה ולא במקרקעין בלבד. מאחר שהמערערת הצטרפה לקבוצת הרכישה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 69 לחוק מיסוי מקרקעין, חל עליה החוק המתוקן, המתייחס לרכישת דירת מגורים. הוועדה קובעת כי מועד הרכישה הוא מועד חתימת הסכם המכר, וכל תשלום שיבוצע לאחר מכן ייחשב כחיצוני לרכישה ולכן אין בו כדי להשפיע על שווי הרכישה. לפיכך, דעת הרוב בוועדה מחליטה כי מס הרכישה הראוי הוא של דירת מגורים, על בסיס ההגדרה החלופית השנייה לפי סעיף 9(ג) לחוק. בנוסף, הוועדה מגיעה למסקנה כי יש לקחת בחשבון את עלויות הבנייה כחלק משווי הרכישה, ואין צורך בהיוון לאורך זמן. לבסוף, הוועדה מחליטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב באופי התוצאה. השופט ח' קירש ורו"ח צבי פרידמן מסכימים עם דעת הרוב, ואילו עו"ד דן מרגליות חולק על כך וטוען כי יש למסות את הרכישה כקרקע ולא כדירת מגורים.