תלה"מ 39096-01-20

תקציר

השאלה המרכזית במקרה זה נסובה סביב השאלה האם על הנתבע לפצות את התובע בגין הפער הנטען בכושר השתכרותו בעקבות פרידתם. בית המשפט מכיר בכך שפער כושר השתכרות, המכונה גם "נכסי קריירה", מהווה נכס בר הערכה בהקשר של יחסי זוגיות. עם זאת, הדעות חלוקות בשאלה האם יש להתייחס לפער זה במסגרת הוראות סעיף 5 או סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. סעיף 5 מתייחס לחלוקה שווה של נכסים, ואילו סעיף 8 מתייחס לחלוקה צודקת של רכוש בחלקים לא שווים. התפיסה הרווחת בפסיקה מתייחסת לכושר השתכרות כשיקול להשגת הסדר קנייני צודק לפי סעיף 8 ולא כנכס מאזן לפי סעיף 5. השופט מצדד בטענת התובע כי יש לסווג פער בכושר ההשתכרות כנכס מאזן לפי סעיף 5 לחוק. לטענתם, מאחר שכושר ההשתכרות הוא נכס שאין חולק עליו, יש לכלול אותו בין יתר הנכסים ברי האיזון המנויים בסעיף. יתר על כן, ההיסטוריה החקיקתית של החוק ופרשנותו התכליתית תומכות בדעה זו, ומתיישבות עם מטרתו של החוק לבסס שוויון קנייני מהותי עם פירוד בני זוג. עם זאת, השופטת קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי פער כושר ההשתכרות בין הצדדים מהווה נכס מאזן. הם לא ביססו גידול משמעותי בהשתכרות הנתבע או פער דרמטי בכושר ההשתכרות שיצביע על מאמץ משותף או הקרבה מצד התובע. בנוסף, טענת התובע כי הוא המפרנס העיקרי סותרת את טענתו כי ויתרה על קידום מקצועי לטובת הנתבעת. השופט מסיק כי התובעת לא הוכיחה קיומו של פער כושר השתכרות המצדיק את סיווגה כנכס מאזן. למרות זאת, השופט קובע כי יש מקום לבחון את הפער בכושר ההשתכרות מטעמים של צדק חלוקתי לפי סעיף 8 לחוק. הם מדגישים כי הוראה זו מאפשרת לבית המשפט להשיג חלוקה צודקת ושוויונית של רכוש בנסיבות חריגות, גם אם מאזן הנכסים המתמטי אינו בא לידי ביטוי. במקרה זה, פסק הדין הקודם, שקבע כי דירה בתל אביב היא רכוש משותף למרות שהייתה רשומה על שם התובע בלבד, מהווה נסיבה חריגה שכזו. השופט מקבל את חוות דעתו של המומחה בנוגע לפער כושר ההשתכרות בין הצדדים, אשר מחשב אותו בכ-203,000 ₪ או 160,000 ₪, בהתאם לשיטה בה ננקט. הם בוחרים בסכום של 180 אלף שקל כהערכה סבירה, ומצדיקים נתון זה על סמך תקופת הסתגלות לאחר הפרידה. השופט מתחשב גם בזכויות שנצברו לצדדים ואינו מוצא סיבה לחייב את הנתבע להוון זכויות שטרם נפסקו. בסופו של דבר, הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 22,664 ₪, בנוסף ל-180,000 ₪, שני סכומים שיותאמו להפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק ממועד הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום המלא. כן נדרשים הצדדים להגיש פסקי דין בדבר חלוקת הזכויות העתידיות כאמור בחוות דעת המומחה. השופט קובע כי לא יהיה צו להוצאות ומתיר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.